בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מקדש הסטיות שלי

חללים חללים, מפושקים מפושקים, רק לי מחכים.

;)
לפני 7 שנים. 13 באפריל 2017 בשעה 23:18

עוצמה של ליטוף עדין.

 

אני מחזיק לך את היד ומלטף לך את השיער , בצורה הכי תמימה ומתוקה שיש.

וברגע הזה, כשאני מלטף את שיערך ואת פנייך העדינות והמתוקות, אני מזהה את זה בך. את הרגע הזה שבו את עוצמת את עינייך היפות, את הדרך שאת מתמסרת למגע שלי. את הרגע הזה שבו את נותנת לי חופש.

כשנתת לי את החופש ללטף אותך, נתת לי את החופש לחקור אותך מבפנים. יתכן ואפילו לא הבנת מה הרגע הראית לי.

 

את יודעת, הרגעים הקטנים האלה מסגירים כל כך הרבה פרטים על האישיות, על מה שאנחנו לפעמים מנסים להסתיר מבפנים. ואת, את הראית לי כל כך הרבה עלייך, ברגע אחד, תמים ומתוק.

לפעמים, לא צריך כאב או חוסר אונים או כלים קשים כדי ליצור התמסרות. לפעמים הכל נחבא בתוך הקסם הרך, הנעים והמלטף.

 

כשכל מנגנוני ההגנה שלך יורדים, את חופשיה להיות מי שאת.

 

את חופשיה לצאת מהכלובים שבנית לעצמך, ולהיות, שלי.

 

 

 

כנראה לא ישאר הרבה זמן.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י