לאן מכאן

כדי שאינסוף אור

ימלא את המרחב

אז מה יקרה שנתחבר ?

השמש תחוויר מול אור הירח...?

ואולי מעולם לא חיפשתי חוף

אלא את עומקו של האוקיאנוס

                ופלים בטעם לימון של ''מן''

איך נפלו גיבורים.

מי שמגיע לכאן on and off

לאורך שנים 

מוצא לפעמים אנשים מוכרים.

אך לא פעם, הם כבר לא עם אותם הפנים.

פרספקטיבה יפה ומיוחדת להבין, איך אנחנו כל הזמן משתנים.

ובתוך השינוי המתמיד הזה

נטוע חזק צורך שלא משתנה ולא זז ממקומו,

רצון בסיסי ועמוק 

לחיות.

לפעמים זה פשוט

ועדיין, כל כך יפה לראות .

כי אנשים עמוקים טובעים ברדודים

למצוא כאן את מי שגם ככה

מבקשת למצוא אותי...

אבל כל כך הרבה רעש מסביב

שקשה לראות.

כבר הרבה שנים ער

עכשיו, מתחיל להתעורר.

השעות הקטנות מדברות ברור יותר.

כשאתה מבין שמצאת אותה

אבל

היא עוד לא שלך.

 השאלה ,

אם אנחנו נבין 

?

אבל לפעמים, 

לא לעשות כלום זה הכי הרבה שאני יכול לעשות בשביל עצמי :)

הרהורים של צהרי שבת נינוחה...