לאן מכאן

חבל אינו אלא כלי,

בעזרתו הקושר נקשר,

לא פחות מהנקשרת.

אמצעי לקשר. 

מי שלא נקשר,  חבל. 

הסדר הנכון :

observation
understanding
action
.

לפעול לפני שאתה מבין , זו טעות חמורה.

לפעול עוד לפני שאתה בכלל מנהל תצפית, ורואה מי מולך, 

טוב הרבה פחות, מלא לעשות דבר. 

לפעמים

מבינים 

דברים

באיחור. 

לפעמים כנפיים משמשות

רק כדי לייצב עמידה.

מדריך למיטיבי חיפוש ולכת, בראשי פרקים.

(בעצם,  מדריך לעצמי). 

מה יכול להיות קוטבי יותר מחיפוש אחרי אישה זרה לחלוטין,  שתהיה האדם הקרוב ביותר לך, עלי אדמות ויקום (גם מקביל) ? 

אישה שתאהב בכל ליבך,  לא רק כשנוח לך,

אישה שתכיר אותך באמת, שתהיה היחידה, שבאמת מכירה אותך. 

מושא לפנטסיות שלך ונושא להגשמתן. 

מישהי שתחבר אותך חזק לאדמה וגם תעוף איתך. 

ואתה, בתמורה, תתן לה את כל זה בחזרה, בתוספת קשירה, ספאנק מעורר, השפלה וחדירה עמוקה, לא רק אל תוך הנשמה.  וזאת, לא  לשם הקשירה,  הספאנק והחדירה, 

אלא לשם ההדגשה וההטמעה של מה שהיא בשבילך, אחת הדרכים שלך,  לומר תודה. 

אם מתחילים מהסוף,  (מהספאנק והקשירה), לא רק שזה מבלבל ואתה מאבד את זה. ..

זה מההתחלה, 

פשוט

לא

היה

זה. 

אי אפשר לחשב מסלול מחדש,

החיים הם לא וויז

והזמן שעובר,

לא

חוזר. 

טעית - שילמת. 

טעית שוב, 

אתה כבר טיפש באופן רשמי. 

טעית עוד פעם.... זדיין וזהו. 

נכתב לזכרם של אלפי אלפי טועים,

שעדיין

קצת

מבולבלים. 

אולי אחד הדברים המיוחדים כאן,

לעומת חיי  השיגרה 

שלמרות הוותק שלי כאן,

הנסיון,  מעט החכמה שבי,  האינטואיציה (הכמעט נשית שלי),  העובדה שרוב האנשים והמהלכים שלהם, כמעט שקופים לגבי,  העובדה שיש לי רצון  להכנס לתקשורת עם מישהו/מישהי, כשעיניי פתוחות ושאר "חמשת" החושים מכויילים.

עדיין מצליחים כאן להפתיע אותי. 

זה מביא איתו הרבה אור,

מצד שני

יש גם הפתעות

לא

טובות. 

במילים אחרות

זה מקום בו האור והחושך מתערבבים על בסיס קבוע,   

כאילו ו"אין אלוהים"

וכאילו ביום הבריאה הראשון, לא הפריד ביניהם.

תשארו באור.

חושך לא מביא בשורה.

ואם את חייבת קצת חושך, לפעמים, 

תמיד אוכל לקשור לך

גם

את

העיניים 

.

הדרך אל תוך המקומות הכי אינטימיים של זרה גמורה,  יכולה להיות מאד קצרה, 

בעיקר כאן. 

אסור לשכוח לחזור לאסוף פרטים שלכאורה,  פחות חשובים,  אחרת...

מהמקום הכי אינטימי,  גדלים שני זרים. 

וכששיחררתי אותך

את מי בעצם שחררתי ?

אותך ?

אותי?

את האהבה שלי?

את המקום שלך אצלי ?

ומה קרה כשאת שחררת אותי ?

שחרור זה דבר מורכב

לפעמים אתה מביא אותו אל עצמך

לפעמים מביאים אותו "עליך".

אבל האם אתה באמת מרגיש אותו אם הנפש שלך לא חופשיה מלכתחילה ?

ובין שולט לנשלטת - מי משוחרר יותר ?

התשובה מסתבר, לא ברורה מאליו,

לגמרי לא ברורה.

אם לא תשאל את עצמך את השאלה הזו,  כל בוקר, או בכל פעם שאתה מתחיל יום חדש,  תשאר במקום. 

מצד שני,  יש מקומות בהם הייתי רוצה להשאר.

תני לי לקחת אותך איתי למקום הזה.