לפעמים אני חושבת כמה טוב היה פעם. אבל לא ממש פעם בשנות ה30 אלא לפני 10 שנים נניח.
אני מדברת כאן על השיחות בצ'טים למינהם.
פעם יכולתי לנהל שיחה שלמה על להקה מסויימת או על ספר שקראתי. אתם יודעים, להכיר קצת את הבנאדם שמולי.
היום זה מזעזע. ישר שואלים אם אני שולטת אז מה אני אוהבת לעשות ומה אני אעשה לאותו קורבן פוטנציאלי. כאילו אני בפאקינג ראיון עבודה וצריכה להוכיח למישהו משהו.
אני חושבת שצריך להיות קצת יותר מיסתורין בעניין הזה. נכון שאני שולטת ואתה הנשלט, אז מה ? לכל אחד מאיתנו תחביבים משותפים ואם המטרה היא לא סשן חד פעמי, אז למה בכלל להתעכב על הנקודה הזו? פעם שהכרתי גבר לא ישר שאלתי אותו מה גודל הזין שלו ואם זה היה קטן לי מדי אז פסלתי. אבל משום מה היום יש מן לגיטימציה כזו להיות חוצפנות באישור, כלומר אם זה ברשת ולא פנים אל פנים אז מותר. אני רוצה לראות את הגבר שיעז לגשת לבחורה בפאב וישאל אותה :"חרמנית? מוצצת? לפרק לך את המנוש?" כמו שאני נתקלת לא מעט בצ'טים מסויימים.
מה קרה לעידון של פעם ? לרצון להכיר גם קצת מעבר? אז בעבר הכרנו אנשים וכשהגיע הרגע ונכנסנו למיטה גילינו את השריטות אחד על השניה. אם התאים אז נשארנו ואם לא אז ברחנו אבל עדיין היה מעט כבוד. ידענו ממי אנחנו בורחים לפחות.
אולי זו רק אני שמרגישה את הזולות הזו אבל זה ממש מציק כבר.
לפני 17 שנים. 25 ביולי 2007 בשעה 10:31
