ערב קשה עבר על כוחותינו.
הערב אירחתי בביתי את מסיבת יום ההולדת של בן זוגה של אימי. איש מצחיק ושמח שהזמין לביתי את 20 מחבריו הטובים.
היה ערב מקסים, אחלה אוכל, עוגות, פיצוחים, פשטידות, סלטים ממש מכל הבא ליד.
התוכנית של הערב התחילה ורק 3 ילדים מפגרים בני 50+ (לדעתי) לא יכלו לתת לערב להתנהל כפי שרצינו (רציתי בעיקר).
בשבילי ערב שלם כמעט ונהרס בגלל 3 פלצנים שלא משנה כמה הערתי להם בעוקצניות (שהם כנראה לא הבינו) הם לא הפסיקו להרוס לכולם. גם כשהערתי להם בבוטות הם לא ממש הפסיקו.
אז נכון שבסוף הערב כולם באו והודו לי על ערב מקסים ועל ההקרבה שעשיתי למען הערב (השאלת הדירה למענם) אבל לדעתי כמה שהיה ערב מוצלח, יכול היה להיות טוב יותר אילולא אותם שלושה מעצבנים.
אחרי שכולם הלכו התגלה גודל האסון. ערימות על גבי ערימות של זבל, מישהו אפילו כיבה לי סיגריה על הרצפה (והיו מלא אפרות). מי מכבה סיגריה על הרצפה בבית של מישהו אחר?!?
מצאתי שטיחים קטנים של פשטידות בכל מני מקומות בבית, טמפון משומש בפח של השירותים (למען השם תעטפי את זה לפחות בנייר טואלט), ועוד כל מני זוועות כאלה.
אחרי שניקינו הכל (תודה רבה לחבריי שעזרו לי לסדר ולנקות) וסיימתי גם לשטוף את הרצפה ב1 בלילה. הגעתי למסקנה שאם עברתי את האירוע הזה, אני מוכנה למסיבות של ילדים בני 5 שמורחים עלי עוגת שוקולד. פתאום לבדר ילדים ולשמור עליהם שלא יכניסו אצבעות לחשמל נראה לי כמו הדבר הכי פשוט בעולם. (אל תנדבו אותי למסיבות יום ההולדת של העולל הפרטי שלכם - זו לא הייתה הצהרת התנדבותית). מה שכן, אני עם ימי הולדת של מבוגרים (שהם לא אני) סיימתי. לפחות לא רוצה לארח את זה בבית שלי.
עייפה בטירוף ועם רגליים כואבות אני נכנסת למיטה. בטח אני ארדם עוד לפני שהראש ייגע בכרית.
לילה טוב
*** הדבר הנהדר הוא שיש עכשיו מלא אוכל שתיה ואלכוהול במקרר***
לפני 16 שנים. 22 בינואר 2008 בשעה 23:39
