ואוו !!!!!
טוב רגע אני חייבת לסדר את הראש ולכתוב הכל.
מי שמכיר אותי יודע שאין מצב שאני נוגעת במחט ועל אחת כמה וכמה לא אתן למחט לגעת בי אלא אם כן רופא כתב וחתם על זה.
לרוב כשיש סשן מדיקל במסיבה אפשר למצוא אותי בפינה המרוחקת ביותר מהאירוע. לא כך היה לפני שבועיים או שלושה.
האיש עם הקרחת ובת זוגו המבורכת (אמן על כל נשות ישראל) עשו סשן 100 מחטים ופשוט הייתי מרותקת. לא יכולתי להסיט את מבטי מהמתרחש.
בסוף אותו אירוע ניגשתי אל האיש עם הקרחת (לא המקריח חס וחלילה אלא האיש עם הקרחת - יש הבדל! ) וביקשתי ממנו או יותר נכון הודעתי לו שהוא הולך ללמד אותי מדיקל. הוא הסכים ללא כל הבעיה והציע את המבורכת כאובייקט אימונים. שמחתי וכמובן שלא עשיתי כלום בנידון.
אתמול בערב ישבתי לי בפליירום ואני כבר לא זוכרת איך ולמה אבל פתאום נשמע המשפט "אוי, אני יכול ללמד אותך היום מחטים". וקריאות שמחה ואושר נשמעו מצד המבורכת. שאני אאכזב בחורה מקסימה כזו ?? אין מצב !
לא היינו צריכים לחכות הרבה והיא כבר מרוחה על הספסל חושפת גב מקועקע ורק מחכה שנתחיל.
חיטוי, הסבר קצר, מחט ראשונה נכנסת. פעם ראשונה שראיתי את המחט נכנסת כל כך מקרוב ולא ברחתי כל עוד נפשי בי. האיש עם הקרחת מדגים לי 3-4 מחטים ושולח אותי לדרכי כאשר הוא בודק איך אני דוקרת. המבורכת מעניקה לי משוב און ליין האם זה טוב, לא הרגישה כלל או עמוק מדי. לא כי כואב לה או משהו, רק כדי שאני אדע.
המשוב היה דבר מעולה כי די מהר תפסתי את העניין והתחלתי להכניס מחטים כאילו אין מחר. אפילו ניסיתי לעשות ציור מאולתר שבסוף יצא לא רע בכלל.
בשלב מסוים כשחשבתי שנגמר לי המקום בגב המבורכת אומרת לי שזה ממש לא נורא כי יש לה גם ישבן.
והיא מסמנת לי עם הידיים בדיוק היכן לחורר אותה. חיטוי קצר והופה 5 מחטים על כל לחי. (נדמה לי שבאחת המחטים האלה הכאבתי לה בפעם הראשונה).
ראה את העבודה האיש עם הקרחת ומיד אמר שזה אחלה אבל צריך לסיים עם הגב. מה לסיים ?? אין יותר מקום! הוא לא הסכים איתי והתחיל להוסיף מעגל שני למעגל המחטים שכבר היה. כך סיימנו את היצירה כל אחד בתורו ולפעמים גם יחד יצרנו מעגל פנימי והמבורכת נהנית מכל רגע.
בסוף היו שם 131 מחטים ומבחינתי אם היה עוד מקום או קצת יותר מוקדם בלילה היו נכנסות לשם עוד 100.
להוציא את ה מחטים היה סשן מסוג אחר. הלך לי הגב והמבורכת רק מתענגת על כל מחט שיוצאת. כשסיימתי עם הוצאת המחטים מהגב ונשארו רק מחטי הישבן הוא מתמתחת ומקבלת את הסוטול של חייה. אני מיד מוציאה גם את מחטי הישבן בעוד האיש עם הקרחת מחטא טוב יותר את הגב שלה . (שממש ממש לא דימם כמו שחשבתי שיהיה) חיטוי קצר לישבן המנוקב והילדה המהממת הזו חוגגת.
היא טוענת שגמרה. אני רק נהניתי להביט בה.
כמו האדרנלין שהייתה בי גרמה לי להשאר ערה עד 8 וחצי בבוקר.
תודה לכם זוג מקסים שכמותכם. אוהבת אתכם המון.
אני
לפני 16 שנים. 26 ביולי 2008 בשעה 10:35