אני לא מבינה את התופעה הזו. היא קיימת כאן כבר 3 שנים וכולם סוגדים לה בצורה לא מובנת.
יש מצב שזה מפחד, לדעתי הרוב זה מפחד, בטוח יש כאלה שבאמת אוהבים אותה. (לא ברור לי למה). יש כאלה שאומרים שיש לה לב טוב. אני בכלל לא בטוחה שיש לה לב.
איך שהיא מגיעה ישר כולם נאלמים דום. מחכים למוצא פיה לראות באיזה מצב רוח היא נמצאת. אם במצב רוח טוב כולם סביבה. אם במצב רוח פחות טוב שומרים קצת מרחק.
העיקר לא להסתבך איתה.
לא משנה כמה סיפורים יש על עלילותיה הנוראיות, החוסר רגישות המכוונת, החיפוש אחר תשומת לב לרוב לא חיובית בעליל. ועדיין לא דיברתי על הריח.
אני בטוחה שעוד יבוא היום ונשמע בדיוק את האמת עליה. ומה היא מחפשת אצלנו. לי זה לא ברור.
מה שבטוח זה שאני הצלחתי להתרחק ממנה ולמזלי זה קרה ממש מזמן, מאז זה עושה לי רק טוב.
כמה טוב לבחור את חבריי בפינצטה. ממליצה בחום לכולם.
לפני 14 שנים. 17 בדצמבר 2009 בשעה 11:20
