הלכתי היום לראיון עבודה. לא משהו שמלחיץ אותי או גורם לי למחשבות מיותרות.
הגעתי 10 דקות לפני הזמן, לבושה מכובד, מריחה טוב ועם חיוך ענק על הפנים.
מגיע המר בחור מראיין, מתיישב מולי ולפני שמציג את שמו אפילו ישר יורה עלי שאלות על מקום עבודה שעזבתי לפני כמעט 4 שנים.
מה היה? מי היה? למה עזבת? את מי את מכירה שם? עם מי את בקשר משם ?
לאחר שסיים, אמרתי לו נעים מאוד , הושטתי את ידי ללחיצת יד ואמרתי את שמי.
הבחור לחץ את יד, לא ענה את שמו וחיכה לתשובה.
עניתי לו על כל השאלות ששאל, ובניסיון לברר אם אני משוחחת עם האדם שאיתו קבעתי אני מותקפת בצרור שאלות נוסף על מקום העבודה האחרון שלי.
עושה רושם שהבחור שבסוף גילה לי את שמו והבנתי שאני במקום הנכון, עשה עלי תחקיר בטחוני ממש מקיף. וזה עוד לפני שבכלל פגש אותי.
בסוף הראיון שהרגיש לי קצת כמו התחקירים לפני הגיוס לצבא, שאל אותי המראיין אם יש לי שאלות.
ביקשתי הסבר על התפקיד הספציפי. לא בקשה גדולה מדי בראיון עבודה לדעתי. הוא ענה לי באלו המילים "נו, את יודעת לא?"
אם הייתי יודעת לא הייתי שואלת עניתי לו.
בקיצור זהו בהחלט הראיון עבודה הכי מוזר שעברתי בחיי. אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה לעבוד עם המר בחור הזה.
גרם לי לחזור הבייתה בתחושה ממש מוזרה.
אני לא אוהבת את התחושה הזו.
