כן כן זה מגיע.
אין כל כך לאן לברוח אבל שנת הלימודים שלי קרבה ובאה בצעדי ענק.
אני מתחילה להרגיש כמו בתיכון יום לפני פתיחת שנת הלימודים... לא רוצה שזה יבוא. נו רגע תנו לי עוד כמה ימים של חופש. מה קרה ? עוד פעם אחת בים, עוד פעם אחת בלי לכוון שעון בבוקר, אוף.....
אז כרגיל עוד לא הכנתי כלום, אין דפדפות, אין קלסרים, אין חשק בכלל לבוא. והכי גרוע זה שהחברה הטובה שאני אמורה לצלם ממנה את כל הסיכומים החליטה להשאר עוד קצת בחו"ל. מה שאומר שבשבוע הראשון הסיכומים הם באחריותי. מה היא פסיכית ??? מי נותן לי כזו אחריות ?? ועוד בשבוע של הכי פחות מוטיבציה ?? היא הולכת להכשיל את שתינו עם ה"עוד שבוע קניות הזה שלה בניו יורק".
מצד שני, זו שנה אחרונה. אפשר לצחוק על כל הפרשמנים החדשים ששואלים איפה זה בנין קרייטמן זלוטובסקי?? (ראבק אנשים לא סתם נתנו לבנין מספר - אף אחד לא זוכר את כל השמות האלה). לכוון אותם לסיפריה (כן כן ההוא עם השפיצים למעלה) ולומר להם שבקרנף יש אחלה סלט, כן כן ממש בתוכו - לא חמוד אל תחפש מבנה בצורת קרנף.
ללכת להזרק על הדשא, לעשן עוד סיגריה ועוד סיגריה לפני שנכנסים לראות מה יש למרצה לומר היום, להחליט שמשעמם ולחזור לדשא. בכלל כשחושבים על זה רוב החיים הסטודנטיאלים מתרכזים בדשא. שם שומעים על כל המסיבות הטובות, מכירים אנשים, רבים עם כולם, ורודפים אחרי הסיכומים שלקחת ממישהו ובדיוק שבאת להכניס לקלסר הגיעה רוח.
טוב נו אולי אין לי כח להתחיל את השנה הזו , אבל אם כבר מתחילים מזלי שזו האחרונה. טוב נו לפחות לתואר זה .
סטודנטים יקרים שיהיה לנו בהצלחה!!!
לפני 18 שנים. 19 באוקטובר 2006 בשעה 13:29
