שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יחסית

לפני 5 שנים. 10 במרץ 2019 בשעה 7:35

אני נכנס לדירה ומחכה לפקודתך.

״למיטה, תתפשט, על הגב.״

ואני מציית

את מגיע ומתחילה לעבוד, הידים נקשרות לסורגי המיטה, הרגלים לקצוות, פתוחות לרווחה, העיניים מכוסות ופתאום הכל חזק יותר.

״אתה מרגיש בסדר ילד?״

״כן גבירתי.״

בלי הרבה מילים את שומעת ממני הכל.

בציפורן את חורטת עלי כמו שאת אוהבת אני נהנח בכאב נעים כשמופיע על החזה שלי MINE אדום וגדול.

 

ואז דלת הדירה נפתחת שוב, והמגע שלך נעלם.

אני מרגיש אותך יורדת מהמיטה ויוצאת מהחדר.

אתם מדברים והשיחה שלכם מרגישה כמו שנים בשבילי, קשור בחושך.

אחרי הנצח אני שומע אותכם מתקרבים ואני יודע מה עומד לקרות, אתם נכנסים לראות אותי זקור ומוכן לשימוש איך שתבחרי.

״כן גבירתי.״ אני שומע אותו אומר ומרגיש איך אני נבלע בפה בין רגע, לא הייתי בטוח מי מכם עושה את זה עד ששמעתי אותך שואלת אותי: ״איך זה מרגיש ילד?״

״זה נהדר גבירתי.״ אני עונה בין הנחות קלות.

אני שומע אותך מזיזה דברים ומכינה דברים בזמן שהוא ממשיך לרדת ולעלות עם ראשו.

אני חושב שראית שאני מתקרב כי פתאום אמרת לו שזה מספיק והוא נעצר ומוציא אותי, אני עדיין יכול להרגיש את הנשימה שלו על האיבר הרטוב כשאני שומע עוד פעם ממנו ״כן גבירתי.״ ומרגיש מישהו נכנס למיטה ונעמד על הבירכיים משני צדדי.

״פה גדול ילד.״ ואני מיד מציית ומרגיש כלי גדול נדחף פנימה.

אני לרגע מבולבל, אבל מתחיל למצוץ כמו שאת יודעת שאני מסוגל. אני שומע אותו נהנח ומרגיש אותו נכנס עמוק וחזק כשפתאום אני שומע צליל *קלאפ* חזק ושומע אותו נהנח מכאב, אבל לא עוצר. אני מרגיש יד קלה על עלי ושומע את הצליל שוב, כל פעם אני מרגיש את הרעידות שעוברות בו בזמן שהוא זז קדימה ואחורה בתוך הפה שלי.

״מספיק.״ את אומרת ולוקח לו כמה שניות לעצור ולצאת, אני מרגיש את הדם פועם בו כשהוא יוצא.

הוא קם ממעלי ואני מרגיש אותו נשכב לידי, ואת עולה למיטה מעלי.

״עכשיו תורי.״ את אומרת ואני מריח אותך רגע לפני שאני מצליח גם לטעום.

את יושבת עלי עם הפנים לקיר, אני עושה את העבודה בדיוק כמו שאת אוהבת, הוא מתיישב מאחורייך, מחזיק אותך ונוגע במקומות שאני לא יכול להגיע עם הידיים קשורות.

אנחנו נשארים במצב הזה כמה דקות, את רוכבת על הפנים שלי בזמן שהוא מלטף ונוגע בך.

לא היה צריך הרבה כדי להביא אותך לשם, אק מלצפות בנו כבר היית מאוד קרובה, אבל זה לא הופך את זה לפחות חזק.

את יורדת ממני ונשכבת לידי, את מנשקת אותי עמוק וחזק, יודעת שהוא מסתכל ורוצה כל כך, אני מרגיש שהוא נע קדימה ומתקרב חזרה לפני. ״תגמור איפה שאתה רוצה.״ אני שומע אותך אומרת לו, ומרגיש אותו מושך את הפנים שלי עליו ואת פי מתמלא בנוזל סמיך וחם.

״ילד טוב, עכשיו לבלוע.״ אני מרגיש אותו שוב יוצא ממני כשאני בולע ונמסה לנקות את השאריות ממנו.

הוא קם ויורד מהמיטה.

״נדבר.״ את אומרת לו.

״כן גבירתי.״ הוא אומר כשהוא מתרחק.

עוברת כמה דקות ואני שומע את הדלת נפתחת ונסגרת שוב.

את מורידה ממני את כיסוי העיניים ונותנת לי נשיקה ארוכה, ״הייתה מקסים היום ילד.״ את משחררת את הידיים שלי ונותנת לי לשחרר את הרגליים, את מביא לי בקבוק מים ומחבקת אותי חזק. אני מסיים לשתות ומחזיר את החיבוק, ואנחנו נשארים ככה כמה דקות, כמה שאנחנו צריכים.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י