מתמכרת לקרוא הגיגים של אנשים באמצע החיים כשהם מביאים את המציאות שלהם מהולה בהאדרה עצמית סובייקטיבית ומחמיאה ללא פשרות.
מרגישה כמו זבוב על הקיר שואבת את ההנאה שבמציצנות למרות שמראש הם רצו שנקרא ושנדע ויש שם הכול חוץ מאינטימיות אותנטיות ויותר "תראו אותי " אני הכי מכולם.
בהתחלה התלהבתי ואמרתי וואוו איזה גבר איזה שולט איזה פתיחות וחשיפה איזו מקוריות הוא כל כך מיוחד רגיש מודע לעצמו.
כמה הוא מאמין שהיא האחת מיוחדת נדירה האישה של חייו ושהעולם מתחלק ללפני ואחרי שנכנסה לחייו והוא לשלה.
כמה מסעיר העולם שלהם ב 4 קירות שלהם רק שלהם
איזו סינרגיה מפעימה מדוייקת מעצימה ממש להתקנא, ולהרגיש פספוס שזו לא את- או שאולי כן.
את מאמינה לו – גם היא
היא בטוחה שזה הדבר האמיתי המקורי שזה רק שלו ושלה
ואני מוצאת עצמי מחכה לחשיפה הבאה ממש כמו בסרט מתח שאת יודעת מראש מי הרוצח ועדיין נהנת לראות לאן הוא ייקח את זה אפילו שאת יכולה לו היה מתאפשר לכתוב עבורו את האפיזודה הבאה.
היא מרוגשת מתמסרת מתרפסת מעריצה בטוחה כי היא נגעה באור מרגישה כל כך מיוחדת אחת יחידה בלתי ניתנת להחלפה.
אבל אז אני נזכרת שלא מזמן ממש לא מזמן בעצם כמה חודשים אחורה כבר קראת את הדברים אולי הנופך היה שונה אולי המלים נצבעו בגוונים דומים וההתפעלות מהנס של זה שהוא מצא את האחת היחידה והבלתי ניתנת להחלפה זו שלפניה הכול היה הבל הבלים.
אני גם נזכרת באלו שלפני האחת של עכשיו שהיתה בטוחה שהיא בפיסגת האושר ושכל המופע האור קולי הזה מהונדס למידותיהן
מגוחך כמה הן לקחו את זה ברצינות אבל הן לא אשמות הן האמינו יותר מכך כל אחת נתנה אמון שהיא היא האחת והיחידה, כי ככה הוא בנה את זה עקב בצד אגודל כמו טורף שמזהה את הטרף כמו אריה שרואה איילה באחו מלקטת עשב לא מודעת למה שיקרה עוד רגע עוד שניה.
הם מאמינים בזה אין בהם רוע או שאולי יש?
אולי מה שהם באמת אוהבים זה להמליך ולגזול ממך את המלוכה רק כי הם יכולים וזו האורגזמה הכי חזקה שלהם
הצד הפילוסופי שלי תוהה האם זו שליטה האם זו התמסרות או שאולי זה מה שהם צריכים והרי בסופו של יום רק הם נחשבים ודרך זה שהיא מרגישה שהיא זו שהם צריכים הם מצליחים לתעתע בה ובנו בכולנו.
גם כשאני קוראת את המילים אני לרגע מתבלבלת בעצמי כן הם הגיעו לדרגת אומנות וירטואוזיות של כתיבה כזו שמייצרת מיצג שווא.
ואז אני כל כך גאה בעצמי שאני יודעת להנות מהמילה הכתובה אפילו שאני יודעת שהיא כתובה על קרח, וכן גם אני הייתי שם אולי בגלל זה אני מזהה את זה
מסתבר שאת הגלגל המציאו פעם אחת וכל השאר זה חיקוי עלוב ל make belive אחד גדול
אבל זה לא עוצר אותי מלקרוא להעריך את המילה הכתובה ולקוות שהדבר הבא שייכנס לחיי יהיה הדבר האמיתי
אבל איך יודעים ? איך אני אדע ?
איבדתי את התמימות וזה לא אותו דבר בלעדיה
אבל הרווחתי את השיעור
כזה שאף מוסד לימודי לא יכול להעניק לי
אני נושאת את התעודה בגאווה
קרובה לעצמי יותר מאי פעם
והכי סיזיפי זה שהיום אני הכי טובה שיש
והוא מפספס
כי הוא חושב שהוא יודע הכול אבל הוא לא
חטא ההיבריס מטמא אותו
מטשטש את כל מעלותיו
אפילו אם הוא מערים עלינו כולנו גם על עצמו בחושבו שהוא יודע מה טוב עבורו
לפעמים הכי מורכב זה הכי פשוט
ואני
אני קוראת את ההגיגים מחייכת ומקווה שישכיל יתפכח וייתן מקום לאמת ויהיה אמיץ כמו שהוא מתיימר במילה הכתובה
אנחנו כולנו מי שאספנו בדרך והכנסנו לחיינו וזה לעולם לא נעלם זה תמיד יהיה שם לא משנה כמה נתכחש או נעמיד פנים
ועדיין מרתק לקרוא