ככה התחיל הבוקר הזה
פתחתי את העיניים והרגשתי שהגולגולת שלי כמו אחוזה במלקחיים
בהתחלה נבהלתי
זה היה עצמתי
קפאתי
וישר עברה לי בראש המחשבה
מה אם יקרה לי משהו
אני לבד
פתאום פעולה פשוטה כמו לקום לשירותים היתה משימה
אף פעם לא הפחיד אותי הלבד
הפוך
אני מחבקת אותו, מפיקה ממנו את המיטב
נהנת מהשליטה בזמן שלי וביכולת הבחירה שלי
לעשות רק מה שאני רוצה
מתי שאני רוצה
עם מי שאני רוצה
וברגע של כנות
חשבתי שאין ממש מישהו שאני רוצה לשים עליו את הראש
כי אני כל כך שומרת על עצמי
שלא יכולה לתת לאף אחד להתקרב באמת
ברגע השני של הכנות
הודיתי בפני עצמי שאני רוצה אחד כזה
אבל בכל פעם שמתחיל סוג של דיאלוג
אני נסגרת יותר ויותר
עוד לא פגשתי את זה שיהיה אמיץ מספיק
שירצה לעשות עבורי את מה שאני זקוקה
כדי לתת לו באמת להתקרב
באמת לראותי
נטולת עכבות, מסכות, תירוצים
כי תמיד עוברת לי המחשבה בראש שהוא לא באמת עושה את זה למעני
אלא
עבורו