אני בקריסה והעולם ממשיך כרגיל
התקלקלה לי הטלוויזיה
1800 ש"ח שלא תכננתי
השכן שלי בשיגעון של לאסוף את כל החרא שאחרים זורקים
והוא כבר יותר משנתיים בונה ומשפץ
נשבעת לכם - כשאני מביטה מהמרפסת כלום אצלו לא השתנה
ואז אני חושבת ככה באנלוגיות וכאלו שאולי זה סימן
אולי הוא המראה שלי
תכלס אני בפול גז אבל בניוטרל
עובדת על הכול כל כך קשה
כל כך ברצינות
אבל איףףף כמה רעש הוא עושה לי
טיילתי קצת בחוץ, זה לא מאפיין אותי
ופתאום בלי שהתכוונתי התפעלתי משיח ענק של פרחים צבעוניים
משהו נקי טהור
בלי כוונות נסתרות
זה עשה לי נעים
תחושת הנעים נעלמה כלעומת שבאה
המועקה חזרה
אולי כי חרא מטבעו נדבק
אין אף אחד עם יכולת או רצון להבין את המורכבות הזו
גם אני מתפתה להתייאש
אבל עוד לא...
אולי מחר אחזור לשיח הפרחים הצבעוני
ככה לקבל מנה של יופי
בלי תנאים
בלי שאף אחד יראה
לקבל..
אני צריכה ללמוד
או שאולי לקחת זה מה שאני צריכה ללמוד ?