אני מרגישה זאת בכל מהותי

באף אחד

ועכשיו כשאני צריכה חיבוק

אני בבעיה

צריכה חיבוק זה נשמע ציורי כזה אבל זה הכי לא

אני מרגישה שאם לא אקבל את החיבוק שאני צריכה אני אהיה משולה לחסרת אויר

אני לא מאמינה לו

וזה לא שאני פרנואידית, אני מדוייקת יותר מתמיד

אנחנו מסתובבים במעגלים והסחרחורת משתלטת עלי

אני מותשת

שומעת את המילים ובשניה שאני מורידה את המגננות

המעשים מלמדים אותי שהכול היה סתם

אני מרגישה שהשרירים קפוצים

הנשמה חסרת אויר

אני מתמודדת בזכות האילוץ הזה שנקרא לתפקד

וכל מה שאני מחפשת זה חיבוק שיזרים לישותי רפיון רוגע תחושת ביטחון

את ההתכתבות האחרונה הוא סיים כשכתב - אני תמיד כאן

וזו בדיוק הבעיה

הוא שם במה שהוא מגדיר כאן

ואני 

אני רק רוצה חיבוק