לפעמים אני מאמינה שמתנהל דיאלוג ואז אני נרגעת
כי יש לי קול
ואני מצליחה לשמוע את מי שמולי מבלי לנחש מה מתחולל שם לפי תחושותיי
אבל אז אני מבינה שדיברתי לעצמי
לא באמת היה דיאלוג , נכון היה עוד מישהו בחדר איתי והוא עשה קולות והמבטים שנשלחו לעברי והמגע ששיבש את יציבותי הפיזית שיקפו שיש שיח ואפילו הסכמה
והיתה אפילו שמחה אושר
שנוצרים כאשר חווים סינרגיה .
אבל אז מגיע יום חדש והכול מסתבר כתוב היה על קרח
המילים נאמרו ולא נשאר מהן כלום
והאבסורד הוא שכעת אין מילים בכלל
וואקום, חור שחור, אי וודאות - תלושה מכל מה שנאמר ביננו
ובצד השני דממת אלחוט
מילים נועדו כדי לעמוד מאחוריהן, לכבד אותן בשם אומרם ובשם מי שלכיוונו הן נשלחו לחלל החדר והאוויר שנשמנו ייחד
במיוחד שמי שהבליח אותן מתגאה במילותיו כל כך
אבל המסך הורד
ערוצי התקשורת נסגרו
ואיתם נסגרה התקווה
יש אומרים שתקווה היא דבר מסוכן
צודקים!!!