הוא נרדם לצידי,
זה כבר לילה רביעי ברציפות
או יותר?
מחשבתי נודדת רחוק
אל דאגות קטנות
חלומות גדולים
ומדירה שינה מעיניי.
אני קוראת לו בקול רך
"אהוב שלי?"
אבל הוא שקוע בשינה עמוקה
ואני לא רוצה להעיר אותו.
אנחנו לפני סופ''ש
בו הוא ייפרד מקבוצתו
ואני אחווה שוב את המדבר
הפעם, קצת לצידו
ואני מתרגשת
והוא רק רוצה שזה ייגמר
מתאבל על דברים שקשורים לתהליך ולקבוצה
ואין לי יכולת אמיתית לנחם אותו.
אני רק יכולה להיות שם, להכיל, לקבל
להבין, להעלות חיוך
היום נישקתי לו את הבטן וזה דגדג אותו
והוא התגלגל מצחוק
ואוו, כמה שהוא קסום כשהוא מחייך
אז המשכתי עוד ועוד
כל כך שמחתי לראות אותו מחייך וצוחק ככה
בשטותניקיות גמורה
כמו ילד, בפעם הראשונה
ואחר כך הצד הקודר חזר להתנוסס על פניו.
הוא כבר חלק ממני, הוא כבר חדר כל כך עמוק ללב שלי
הוא הבית השני שלי
אני מעריצה אותו על מי שהוא ועל הכוח שהוא נותן לי
על התמיכה והאהבה והמאמן שבו
וכשאני רואה אותו ככה, נשבר לי הלב
כל מה שאני רוצה לעשות זה לגרום לו לחייך
זה לנגב לו את הדמעות
לחבק חזק ולעטוף אותו
וזה עוזר לו, זה מקל עליו קצת
אבל אין ספק שזה לא היה פשוט.
עכשיו אני שוכבת במיטה, רוצה לדבר על כל הדברים שחולפים לי במוח
אבל האמת? פשוט בא לי למסך הכל מאחורי קפה וסקס ופרק בסדרה
להרדים את העיניים שלי
בלי לדחוף כדור שינה.
איך עושים את זה
בלי לקום מהמיטה?
(הבחור קם כשאני לא שם)
