פתאומית לעד

מאהבתי
הלכתי אל בורות המים
בדרכי מדבר
בארץ לא זרועה

מאהבתי
שכחתי עיר ובית
ובעקבותיך 
בנהיה פרועה 

אל בורות המים, אל בורות המים
אל המעין אשר פועם בהר
שם אהבתי תמצא עדין
מי מבוע
מי תהום
ומי נהר

רק אהבתי
נתנה לי צל בקיץ
ובסערת החול הנוראה

רק אהבתי
בנתה לי עיר ובית
היא חיי, והיא מותי
מדי שעה

שם התאנה
ושם שתילי הזית
ופריחת הרימונים המופלאה
שם אהבתי
השכורה ולא מיין
את עיניה תעצום לאט לאט

נעמי שמר