החורף שוב היכה בי קור כחרב
והמבט כה סגרירי בשתי עיני
ומסדקי קירות ניבט העצב
שאלתי, לחשתי, עד מתי?
אך לעת ערב עם רוח ערב
עלה נושר לו על גג ביתי,
אני יודעת אני שומעת
מישהו הולך תמיד איתי.
אני זוכרת בדידותי זועקת
אליט פני בשתי כפות ידי
את צערי חילקתי עם פת לחם
שאלתי, האומנם ואם כדאי
את תפילתי אשא כך הלאה הלאה
עוד לוחשות שפתי מתוך עוני
אני יודעת מישהו למעלה
רואה אור עששית בחלוני
☆☆☆
את השיר העצמתי הזה כתב רמי קידר בלשון זכר,
אבל בצלצאל אלוני שנחשף אליו, ביקש את השיר עבור עפרה חזה ושינה את הפניה מזכר לנקבה (ללחן הסוחף של אפי נצר) ולמרות שהייתי אמורה להתחבר אליו יותר ככה, אחרי ששמעתי את הביצוע של אברהם פריד ליצירה המרטיטה הזו, נפתח לי הלב כמו מניפה תת הכרתית, שואתית קדומה וזועקת.. אל תשאלו את עצמכם או אותי איך זה בדיוק קשור לכאן, באמת שאין לי תשובה...
כנראה שהכל קשור.
פרגנו לעצמכם שבע וחצי דקות של מדיטציה מוסיקלית לנשמה, חומר חזק זה 💫
