לפני שנתיים. 9 במאי 2021 בשעה 23:04
אמצע הלילה, נוהגת בכביש המוכר, נזכרת איך כמעט 20 שנה אחורה הייתי חוזרת באותה דרך באותן שעות.
חוזרת הביתה לבעל היקר, מחברה יקרה,
וכיום
חוזרת הביתה למשפחה הקטנה, החתוליאדה, מ"ידיד לעת צרה"...
הייתי צריכה אותו כל כך
שיפרק וירכיב מחדש.
שיעזור לי לפרוק, להתגבר, לבכות וכמובן בסוף לחבק ופשוט לאהוב.
מחייכת לי כשהדרך רצה,
שמה מכאב
שמה מסיפוק
שמה מריקון אנרגיות מטורף
ותכלס
אני צריכה סיבה?....
כמה שמחה שהוא קיים בחיי ויודע לתת עבודה...
הרי הוא הוכתר אצלי למספר אחד, וככה כנראה ישאר.
ולמרות שחוויתי 6 שבועות של טירוף חושים ושיאים חדשים,
עדיין למספר אחד,
יזכרו הרגעים הכי הכי מיוחדים!