חתול מעורר

הליין הנ"ל כבר מתרחש כמה שנים.

זוכרת את המסיבות הראשונות שממש לא מצאתי את עצמי שם, כבר לא מקצועית אבל גם בחיים האישיים הבדסמ לא קיים.

לפני כשנה וחצי הכרתי את הגבר שלי ובזכותו המסיבות הללו הפכו ליותר ויותר מעניינות וכך מצאתי את עצמי יותר ויותר נועזת איתו. אם זה בלבוש, אם זה בחופש התנהגותי (כי אין כמו מסאז' ברגליים, במסיבה עצמה, בערב של עקבים מוגזמים או להינות מירידה טובה כי בא לי), אם זה בתחושה הטבעית שהלכה והשתחררה, וכיום אפילו התחלנו לשחק במסיבות.

תכלס, מאז שהייתי עם אבי ילדיי, זה לא קרה. האומץ וההנאה מלסשן בפומבי.

מעל לעשור ...

איך השנים עוברות.

למצוא בן זוג שכל כך באותו ראש כמוני בנושאים כה לא טריוויאלים ולא נורמטיביים - it's priceless.

נהננו. מאוד.

המוזיקה גם הייתה אחלה!!!!

(וכרגיל האתגר האישי שלי של למצוא משהו מתאים למסיבה... )

My small and cute pussy

אבל ברור שגם שמייח....

כי לפעמים הכי כיף זה פשוט לארח

*****"

כשהייתי נשואה אהבנו לארח.

בזכות הטיסות  הרבות של מי שהיה אבי ילדיי, התפארנו בבאר משקאות מכובד שעם פרוץ המחלה שלי, הלך ונגמר.

אתמול כשהכנו את הבית לאורחים שהוזמנו וסידרתי את הכיבוד והמשקאות, חייכתי.

וכשהאורחים הלכו והחזרנו את המשקאות למקום - עוד יותר חייכתי.

נכון, יגידו המחמירים שאני מסתכנת, מתגרה בגורל.

אבל בשבילי זה חיזוק לראות ולא לגעת.

לא למעוד.

לא ליפול.

לא להדרדר.

לא לעולם חוסן,

אבל חזקה מתמיד,

לפחות,

רק להיום.

אתמול בלילה חגגו לדורה מהצמד אורדרה, יום הולדת ואפילו התכבדנו בטקס קילור מרגש של דורה למלכתה המרשימה  (איך שהיא יודעת לזוז.... מהממת!).

חשבתי לכתוב כמה מילים נחמדות על אתמול אבל אני עדיין מחייכת מהמסיבה (כמעט יממה אחרי) וזה רחוק מלסכם בכמה מילים בודדות.

המקום:

את האנגר 17 בבן אביגדור בתל אביב הכרנו מהרייב-פורים שהיה בחג.

התרשמנו מהגודל ואיך שעיצבו את המקום (היינו בו בשנה החולפת תחת השם "דרופ" וזה היה שונה לחלוטין) אבל היינו סקפטיים אם יגיע מספיק קהל שהמקום הענק לא ירגיש ריק.

ובאופן מדהים, המקום היה מלא בצורה מושלמת - לא יותר מדי ובטח שלא הרגיש פחות מדי. פיזרו מספיק ריהוט ואבזור בדסמ בכל החלל הענק והיה מקום לזוז, לרקוד ולצפות בסשנים בלי לפחד להפגע משוט בטעות, או לדרוך על עבד זוחל על ארבע.

הוייב של הקהל היה מדהים. מאוד מהר כמעט כולם עסקו בפעילות כזו או אחרת, חלק במרכז, חלק מסביב, ועדיין היה המון מקום לרקוד או אפילו רק לשבת בנוחות.

אנשים השקיעו בלבוש הרבה יותר מבדרך כלל (אם זה בגלל "פורים" או אולי על מנת לכבד את דורה ביום חגה) ובהחלט היה במה לשטוף את העיניים, גם בשולטות וגם בנשלטים.

המוזיקה יצרה אווירה מושלמת של מסיבה טובה ובזכות מערכת הסאונד האיכותית שבמקום הייתה יכולת לשוחח עם אנשים בלי לקרוע את מיתרי הקול - איזה כיף לחזור הביתה לא צרודה לשם שינוי!

בחירת התקליטן - אין כמו מישהו שמכיר את הקהילה ובכך יודע להתאים בדיוק מה שצריך.

הצוות והDMים - למרות ההקפדה המאוד נוקשה שמלווה את המסיבות של הקהילה, הצוות הנבחר שדאג למסיבה עשה זאת בהמון אכפתיות ונועם ועדיין שמירה מקסימלית על המרחב האישי של כל חוגג.

עדיין זר לי שבעידן הנוכחי לא קיימת אותה אוירת מלחמה בין בעלי הליינים השונים, שאיפיינה את תקופתי, ותענוג לראות קודקודים מליינים אחרים באים לבלות כאחד האדם, עם מלוא הפרגון.

כאשר מעל הכל מרחפת האנרגיה הטובה שאור ודורה מעניקים ממנה במסיבות המוצלחות שלהן.

ובלי קשר למסיבה עצמה, אבל הכי קשור בעולם, תרתי משמע, הרגשתי חופשיה, בטוחה ומשוחררת לתת לליידי אלכס לקפוץ לבקר אתמול. וכמובן שזה לא היה יכול להתרחש, אם הגבר שלי לא היה הבן זוג המושלם לשם כך.

איזה כיף שיש את הבן זוג המושלם לשם כך! קשר סוחף, רציני ויציב, שבזכות העומק האינטימי שנבנה כבר כשנה וחצי, הגענו (שוב) לשיאים חדשים אתמול.

המסיבה השאירה אותנו עם טעם עצום לעוד וכך יצא שאת הלילה סיימנו בשש בבוקר כשהיינו חייבים להתחיל את חיי השגרה.

דורה ואור היקרות,

תודה לכן על מה שיצרתם.

בהחלט זכיתם בחולצה 😜 (תקליט זה כבר יותר מסובך....😘💖❣️)

❤️❤️❤️

מאז שבחרתי בחיים, לפני כחמש שנים, כל שנה הצלחתי להכנס לדמות נשית מושלמת אחרת, כאשר על כולן מנצחת האישה המושלמת ג'סיקה ראביט, לפעמים יותר שופעת, לפעמים יותר אדומה, אבל תמיד תמיד מסובבת ראשים אחריה בכל מסיבה.

I'm a barbi girl

אף פעם  לא העזתי אפילו לפנטז להיות ברבי. הבובה הזאת נראתה לי כה מושלמת עם הרגליים הלא נגמרות, מותניים צרים, חזה עומד ושיער בלונדיני שופע.

כיף להראות כמו ברבי לקראת גיל חמישים!

אתמול הייתה מסיבה מוווווושלמת!

רייב פורים של שישי בצהריים עד הערב עם ליין אפ של 6 תקליטנים (באסה אישית שכולם היו אותו דבר מבחינתי, וזו מוזיקה שאנחנו פחות מתחברים אליה).

שנים אחורה כשהייתה לי אלכסנדריה והייתי מפיקה מסיבות במקום, בתקופה ההיא פעלו מספר ליינים במקביל (שום דבר לא משתנה בחלוף השנים הרבות מאז שנכנסתי לעולם הבדסמ) והמלחמה על כל בליין הייתה לעיתים מלווה בהרבה לכלוך, רפש וגועל נפש מאחורי הקלעים - אחת הסיבות העיקריות שלא שרדתי כי לא הסכמתי לקחת חלק בהתנכלויות האישיות והמקצועיות של קודקודים אחרים, דריסת שותפים לתחום או הכנעות ליריב עיסקי גדול וחזק ממני.

שנים קדימה, העולם המקצועי של חיי הלילה רחוק ממני וכיום אני בליינית ותו לו.

כל כך נהנית מהמבחר של מסיבות/מועדונים/ליינים של אנשים שפשוט חופשיים, אך לא מעט פעמים נאלצת לבחור בין מסיבה מעולה למסיבה אפילו עוד יותר מבטיחה.

אז כמה מדהים עבורי להגיע למסיבה שמאחדת את כולם במקום ענק אחד?....!!! ואפילו לא מעט אורחים מהצפון לכבוד האירוח של הליין הצפוני.

המיקום - מדהים שגם בהאנגר "לא קשור" אפשר בתפאורה ותאורה נכונה, חלוקת המתחם והרמת מחיצות שמאפשרות לזרימה טובה של אויר (בחלק מהמקומות הקיימים, האזור השמח בדרכ מחניק מריחות גוף מאומצים ושאר נוזלים).

והגודל!!! סוף סוף יש מקום מרווח ובטוח לרקוד ולזוז.

הקהל היה יפה מושקע והיה תענוג לשטוף את העיניים לא רק בשחור.

סשנים בקושי היו, אבל מכיוון שזה גם לא מעניין אותנו בדרך כלל, לא הזיז לנו.

וכמובן הדובדבן בתחתית ומעל הכל:

שישי צהריים עד הערב.

איזה טיימינג מושלם!

גם חניה בשפע וגם חוזרים הביתה בסוף המסיבה (עדיין עם אנרגיות) ולגלות שעוד לא מאוחר ויש זמן להמשיך לחגוג בבית אחרי שספגנו מהאווירה המינית, הקינקית והבדסמית שהייתה שם באויר (ובעיקר מאחורי הפרגוד 😎).

מסיבה שלישית שלי החג הזה וזה רק הולך ומשתפר🥳

כולנו מתמודדים עם המלחמה בצורה אישית כזו או אחרת.

היום הוכרז יום צהוב במדינה: אנשים מתבקשים להצטייד בפריט צהוב אחד לפחות.

צהוב עבורי זהו צבע של קיץ, של אושר, של שמחה.

כמה קשה לי, להתעטף בצבע הזה על מנת להביע אבל, ועוד כה בלתי נתפס.

אותגרתי,

נפשית בעיקר,

וקראתי תיגר על האבל - מזמנת את חומה המדהים של השמש הצהובה, איך שהוא להפיח בנו עוד תקווה.

עוד יום כואב מסתיים.

**********

מוקדש באהבה לכל מי שבחר נכון בחיים

**********

מזמן לא עשיתי סקירה עצמית לאיפה הייתי לפני יותר מחמש שנים וחצי ולאן הגעתי היום.

אסירויות תודה.

אכן, אותן משפטים נדושים אבל כה מדוייקים למי שבחר בדרך להציל את עצמו מהתהום שהגיע אליו, מקבלים משמעות חזקה ביותר בחיי:

המתנות שבדרך.

עד לפני חמש וחצי שנים, הייתי כבר מרוסקת פיזית אחרי תאונת אופנוע קשה שנגרמה מהיותי שתויה,

אובדן הבית הפיזי שבניתי כשהילדים היו קטנים,

אובדן התא המשפחתי שלשם כיוונתי את חיי הבוגרים,

אובדן העסק, הפנטזיה, החלום, הבייבי,

אובדן הנוכחות שלי בחיי הילדים כשהיו קטנים,

אובדן הרישיון,

אובדן השפיות,

אובדן הבריאות הנפשית,

אובדן נכסים וכספים,

אובדן האופנוע,

אובדן השיניים,

אובדן העצמאות,

אובדן המילה שלי,

אובדן חברים שלא סלחו, 

אובדן אני העצמי.

וכיום

חמש שנים וחצי מההחלטה להפסיק לשתות ותחילת המאבק חזרה לחיים,

אני יושבת בבית המרווח, שלי, שהצלחתי להסדיר במשכנתא כנגד כל הסיכויים, מלא בכל מה שצריך ובאושר חיים של בן זוג ובעלי חיים אהובים.

מתחברת מהלאפטופ החדש (מהניילון!!! מאז 2010 לא יכלתי להרשות לעצמי חדש) למחשב במשרד בתחום המקצועי שרכשתי בשנתיים האחרונות בייזע ואף דמעות רבות בהתחלה.

בחניה מחכה לי כוכבה היקרה, שמאז שהעניקה לי את העצמאות המיוחלת, כבר חרשנו קרוב למאה אלף קמ של חיים.

היכולת לממן לילד שיעורי נהיגה.

החסכון ליעד הבא.

היכולת להחזיק ולקיים זוגיות בריאה בזכות העבודה הקשה במרכז יום.

הגבר הנפלא שמלמד אותי מהו גבר ראוי לאישה ראויה.

החברים שסלחו.

והמתנה הכי הכי הכי

הקשר המופלא עם ההורים ואפילו עם הבנים שמתחיל להשלים פערים.

עושר מציף אותי.

תודה.