אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חתול מעורר

הגיע הזמן להתעורר. שוב. מיאו
לפני 23 דקות. חמישי, 23 במאי 2019, בשעה 16:15

חוזרת הביתה באוטובוס לצימר המקסים שלי בשטחים.

כן איזור שבחציו אוכלוסיית חובשי כיפה ואפילו לא מעט פינגווינים.

והקו מלא בחלקו עם פועלים ערבים שחוזרים הביתה לאחר עוד יום עבודה קשה בחום האיימים.

יצאתי מהבית בבוקר לתור אצל רופא שיניים. לא יותר. תכננתי מיד אחרי לברוח הביתה בחום המטורף הזה.

לבוש מינמלי של שמלמלה קצרצרה ומחשוף נדיב.

ויושבת לי באוטובוס, רגל על רגל, הנעל מחליקה מכף הרגל שאצבעותיה כבר מוכנות למציצה טובה.... (אוחחח הלשון שלו.... אוחחחח)

שקועה במסך הנייד ואוזניות תקועות, מסתמסת בלהט עם החתיך שלי, חיוך מאוזן לאוזן מרוח על פניי,

וקולטת....

ברור שקולטת בלי מאמץ,

את המבטים הכה רעבים מהספסל המקביל אליי, שכביכול עושה את עצמו יישן.

ומתכופפות מטה, כדי לקלוט שהמבט הישן נאבק בעצמו. מיישרת את הגב, מבליטה את החזה כאילו "במקרה".

 

ומדמיינת את החתיך שלי בצד צופה...

 

והחרמנות גואה

סופרת את השעות (הלא רבות) עד שנפגש!

 

 

לפני 8 שעות. חמישי, 23 במאי 2019, בשעה 07:39

התחלתי לעשות סדר.
סדר בבית,
סדר בבגדים, בנעליים, בכביסות,
סדר בספרים, דיסקים ומחברות ישנות,
סדר בסירים, מחבתות וסכו"מים,
סדר בארונות, סדר ברהיטים,
סדר בניירת ישנה,
וסדר במגירה שנשכחה.
ומתישהו גם אגיע לתמונות ואלבומים ישנים
(אבל זה כבר סדר אחר, זהו סדר בזכרונות של החיים).
סדר בחברים/ידידים/מכרים
ואת מי באמת אני רוצה להשאיר, כי הוכיח שהוא חבר אמת ללא תנאים, וזוכה אצלי להיות שותף בחיים.
ותוך כדי מבינה שלמעשה אני עושה סדר במחשבות ואפילו ברגשות.

וכנראה הגיע הזמן באמת, כי כרגע הכל מוצף בבארדק על כל מה שהדחקתי שנים.
סערה רגשות עזה מעלה פחדים והתמודדויות לא קלות.
כמה ניתן באמת להמשיך להסחף בלי סוף? לבלגן ולהתבלגן כהרגלי כבר שנים.
כי נוח
כי הפכתי להיות שייכת לזן של העצלנים המדחיקים.

והינה לשים שוב את מבטחי באחר,
אבל הפעם הוא שונה,
הוא בין היתר, בלי לדעת או לכוון זאת, עוזר לי לעשות סדר,
במחשבות,
במעשים,
ובחשיבות התוצאות.
שגורם לי להרגיש בחוזקת מציאות
את המחיר של לאבד שוב,
בגלל חוסר בטחוני,
בגלל חוסר אמונתי,
בגלל ייצר ההרס העצמי,
בגלל תאבוני,
בגלל טמטומי,
בגלל ההדחקה של עצלנותי.

וכשסוף סוף יש סדר
מתחילים לראות את כל היופי הבלתי נתפס שנפרש.
כשאין אותו מעטה בלאגן,
שהייתי שרויה בו שנים.
שהעדפתי שוב ושוב פשוט לטאטא מתחת לשטיחים,
לזרוק במגירה,
לקבור בארון,
למלא עד אפס מקום,
ב"מיותרים" לחיים, מכל ההיבטים.

ושטח האחסון שהתפנה עצום
ןאיזה כיף יהיה למלא אותו מחדש
באותם
רגשות,
מעשים,
החלטות,
זכרונות,
ואין ספור
טובים.

לפני 5 ימים. שבת, 18 במאי 2019, בשעה 00:31

💖

חתיך שלי אתה

💖💖💖

לפני שבוע. שלישי, 14 במאי 2019, בשעה 00:09

13 שנה לפני. כמעט בדיוק. ישבנו שם. הענקתי לו מתנה מדהימה.
13 שנה אחרי יושבת ומחכה לו באותה נקודה. לדון באותה מתנה.
מחכה לו. כהרגלי. מאחר כהרגלו. יש דברים שלא ישתנו כנראה גם בעוד 13 שנה.
כמה עבר מאז.
מסע של חיים שלמים.
עומס שמכיל בתוכו הרבה יותר מ13 שנים.

בדיוק סגרתי דלת משמעותית לילה לפני.
ורגע אחרי נפתחה חדשה.
והבנה שצריכה לפנות מכשולים שתפתח לרווחה.

והינה השיחה בבוקר שהגיעה.
שמבקש לדבר.
והינה ההזדמנות להתחיל בפינוי אותם המכשולים.

כמה מקריות או שמה יד מכוונת שנשלחת לעזרה.

ושיח פורה. ונעים. ועינייני.
הגיע הזמן אחרי כל השנים.
ואפילו...
הסכמה!
לאחר שכנוע לא קשה, לא מתיש, לא מתלהם, לא מאיים.
פשוט שיחה נקייה.

והתבוננות מהצד.
באותן השנים שחלפו.
שחרטו בליבנו ובגופינו אין ספור צלקות ומשקעים.

והבנה. והשלמה. שאחורה לא חוזרים.
הרכבת כבר עזבה את התחנה.
אין לה לאן לחזור.
התחנה ההיא כבר נהרסה.
במקומה בונה תחנה אחרת,
הרבה יותר נכונה. מתקדמת. מתאימה לתקופה.

מרגישה שבדלת החדשה שנפתחה,
נכנס הנוסע הנכון שאיתי ייצא למסע המופלא.

כבר מסיימת לבנות,
נשאר כבר לא הרבה,
הבסיס כבר מוכן,
נשארו בדיקות והתאמות אחרונות,
ואוטוטו נצא יחד לדרך חדשה.

המסילה עוד לא נסללה,
כי היא תתוכנן יחד,
בין העמקים, ההרים, האגמים והמדבריות.,
וכל היופי המדהים, שיש לנו עוד לגלות.

וכשנגיע לתחנה הסופית,
אולי בעוד 13 שנים,
נשב יחד חבוקים,
ופשוט נחייך כשנזכר יחד באותם רגעים קסומים.
של גילוי מקומות קסומים, מפחידים, מרגשים, מפתיעים.
וכשניכנס לאזור עם אלמנטים של פשיעה, בשפה שזרה לי, תגן עליי, המפוחדת, הקטנה, האישה.
תהיה שם בשבילי,
לא תעלם,
תרגיע שזוהי רק עוד תחנה.
לא עוזב את הרכבת,
נשאר איתך עד סוף הנסיעה.
ובלב אתפלל שהנסיעה לא תסתיים
גם בעוד 13 שנה.

אתה בא?....
:)

לפני שבוע. שבת, 11 במאי 2019, בשעה 11:30

לפני שבועיים. ראשון, 5 במאי 2019, בשעה 22:59

 

לפני 3 שבועות. רביעי, 1 במאי 2019, בשעה 06:54

לפני 4 שבועות. רביעי, 24 באפריל 2019, בשעה 16:23

כי איתך זה רק בגלל שאני אוהבת 


כי איתך זה רק בגלל שאני רוצה 


כי איתך זה לא בגלל שאני חייבת 


כי איתך זה רק בגלל שאני רוצה

לפני חודש. חמישי, 18 באפריל 2019, בשעה 11:40

בעצם בעיקר....😉

 

 

 

 

לפני חודש. שלישי, 16 באפריל 2019, בשעה 09:37

בחיי קיבלתי המון מתנות מיוחדות ותכשיטים מאוד מאוד מאוד יקרים (להיות נשואה לבכיר בהייטק....).

אבל אני חושבת שבהחלט אפשר להכתיר את התליון שקיבלתי מהשותף שלי שלומד צורפות, בתור התכשיט הכי מיוחד ויחודי בעולם!!!