חתול מעורר

זיהום חמור בדם.

זה הכיוון.

אם היינו מחכים עוד יום, היה עלול להיות מאוחר מדי.

רגע לפני שיצאתי לאירוע, היא התקשרה.

הוא נפל, אני צריכה עזרה. בואי בבקשה.

מגיעה בזריזות אליהם, מבט זריז בו שוכב על הרצפה, מתנשם בכבדות, מבט נוקב בה - אמבולנס! אני קובעת. זו כבר לא בחירה שלו.

פינו אותו ואני בלב כבד, ממשיכה לחתונה.

מקום מהמם, הרבה מוזמנים, וכמובן אנשים אהובים - כמעט כולם זוגות, והלב מתרסק. הינה הטריגר הגיע, והדמעות כבר חונקות.

כנראה שעדיין מוקדם מדי בשבילי לחזור לחייך.

ואני כל כך לא שם.

מאשפזים אותו בטיפול נמרץ.

אני בדרך.

וכל הדמעות שהצלחתי לעצור בדרך לאירוע (כי בכל זאת השקעתי באיפור) שטפו, כשהתחלתי לנסוע לבית חולים.

הוא בידיים טובות. אפשר לחזור הביתה.

חוזרת לבית. הריק.

עוד לא עיכלתי,

עוד לא התרגלתי.

וכל כך צריכה. את החיבוק האוהב שלו....

הכאב כפול.