סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חתול מעורר

הגיע הזמן להתעורר. שוב. מיאו
לפני חודש. 8 באוקטובר 2024 בשעה 17:35

"בת כמה?!!!"

--- "עוד מעט חמישים (עוד שנה וקצת אבל מי סופר)"

"את לא נראית ככה..."

 

יוצא לי לשמוע זאת לא מעט, בדרך כלל מלווה במבט פליאה. לטוב ולרע.

 

תגידו....

ממתי להראות מבוגרת הפך להיות משהו שלילי?....

 

כן, אני משופצת בחלקים מהגוף שלי,

תיקנתי פגמים אסטיים שלא אהבתי בעצמי,

אבל בפנים לא נגעתי.

 

כל כך אוהבת את הגיל שלי.

את הפנים שבהם החריצים מעמיקים בלחיים,

את הקווים העדינים שמתחילים לקשט את סביב העפעפיים,

את הבגרות שניבטת בעיניים.

 

להראות ככה בגילי הבוגר,

זו המחמאה שנעים לקבל.

לפני חודש. 7 באוקטובר 2024 בשעה 5:14

לא שלי.

את באחת מקבוצות הוואטסאפ.

כל כך מדוייק:

 

בְּכָל אֶחָד
יֵשׁ אֶת הַשִּׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר.
זֶה שֶׁפָּצַע אֶת הַנֶּפֶשׁ
לָנֶצַח.
זֶה שֶׁשָּׁבַר אֶת הַלֵּב
עַד אֵין סוֹף.

בּכָל אַחַת
יֵשׁ אֶת הַשִּׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר.
זֶה שֶׁהֶחְשִׁיךְ לִרְסִיסִים
אֶת טִפַּת הָאוֹר הָאַחֲרוֹנָה.
זֶה שֶׁנֶּחְטַף לַתַּחְתִּית
מִנְהֲרוֹת הָאֹפֶל בִּכְאֵב.
חָרַט אֶת הָרֹועַ בַּנּוֹף.

בְּכֻלָּנוּ, בְּכָל אַחַת וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ, יֵשׁ וְיִהְיֶה אֶת הַשִּׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר.
זֶה שֶׁמְּסָרֵב עֲדַיִין לְהַאֲמִין
שֶׁהָיָה אֶת
הַשִּׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר.
אֶת הַיּוֹם שֶׁמְּסָרֵב לְהִיגָּמֵר.

ש.ש.

לפני חודש. 3 באוקטובר 2024 בשעה 5:35

לפני חודש. 2 באוקטובר 2024 בשעה 23:50

דיפדפתי פה בבלוג שלי להזכר מה איחלתי לעצמי לשנה שהסתיימה:

 

ולשנה הבאה,

שאני יודעת שבאה עליי לטובה

אאחל לעצמי להמשיך ולזכות

בעוד ועוד מתנות

שהיציבות בחיי תעמיק

ושאווכח שוב, שעוד לא הגעתי לפיק!

שהאפטימיות לא תעלם

ושהקארמה תמשיך לגונן.

 

וחייכתי:

אכן היציבות מורגשת טוב בחיי - העבודה, הזוגיות, הקשר עם הילדים.

והתעצבתי:

האופטימיות עדיין קיימת, אבל כל יום מחדש, לאור המצב, עוד ועוד נסדקת.

הקארמה אהובתי, כרגע בחופשה. היא עבדה קשה עד עכשיו. גם לה מגיעה מנוחה 

 

מה אאחל לעצמי לשנה הבאה?....

שהיציבות תמשיך

שאדע לבחור נכון בין הראש החכם, ללב המטיב.

צמיחה כלכלית - עדיין לא הגשמתי את כל החלומות!

ושביתינו ימלא אורחים וריחות של בישולים.

 

 

מאחלת כל יום להחזרת החטופים. 

זו הייתה שנה קשה, 

קישטה, לכי, 

פני מקום לשנה טובה.

 

 

 

 

 

 

לפני חודשיים. 20 בספטמבר 2024 בשעה 3:34

כשליין חדש נפתח אנחנו משתדלים לפרגן ולהגיע ולתת ניסיון הוגן על בסיס הכרות ולא להסתמך רק על ביקורות של אחרים.

כשראיתי את שם הליין - חייכתי. סוף סוף תהיה הזדמנות ללבוש את תלבושת הנזירה הפטישיסטית.

לשמחתינו במקום הנבחר (הטאבו לשעבר, הפרידום כיום) יש חניה מקורה נוחה בשפע, צמודה למועדון, ככה שיכלתי להחליף בגדים בנוחות לפני הכניסה למועדון.

כשהגענו היה עוד מוקדם ודי דליל מבחינת אנשים,  אבל כבר על ההתחלה המוזיקה הייתה מתאימה ובהחלט פותחת את התיאבון לזוז.

היה מאוד נעים שמפיקת הליין הגיע להודות על בואינו ועל ההשקעה בלבוש המתאים. בהחלט נתן הרגשה רצויה.

אנשים הגיעו אט אט והמקום התחיל להתמלא,

המוזיקה הלכה והתגברה עד לרמה שאי אפשר היה לשבת בשקט ולוותר על השיר שמתנגן,

הסשנים התחילו למלא את החלל הראשי, שאליו העבירו הרבה מהריהוט שהיה מפוזר בכל חלל המועדון המקורי.

חלקם הופעות מתוכננות, חלקם סשנים אמיתיים ואפילו שילוב יפה של סשן ואז ריקוד על עמוד של הנשלטת, היה נחמד.

המוזיקה הייתה נהדרת,

האנרגיות מתאימות,

אך בצער רב - כהרגלינו לא לקחנו על ההתחלה את התיק עם הציוד (והנעליים להחלפה עבורי כי ידעתי שלא אשרוד הרבה עם מה שנעלתי) וכשביקשנו לצאת להביא אותו מהאוטו - הבהירו שאין יציאה עד שתיים.

אז נותר לי לשבת רוב הערב בצד, לנוע בעיקר עם פלג גופי העליון, ולהעביר מבט מסשן לסשן לסשן (נדיר שזה באמת מעניין אותי כיום).

וכשהגיע הזמן, כבר לא נשארו כוחות או עיניין להתחיל לסשן.

כמו כן מחירי השתיה בבאר נשמעו לי מוגזמים בטירוף: אומנם אני לא שותה אבל חברה הזמינה וודקה רד בול ובקבוק מים - 99₪???!!!!?!

 

אז שיהיה בהצלחה.

כיף שיש גיוון 

 

 

 

 

 

 

 

לפני חודשיים. 18 בספטמבר 2024 בשעה 0:40

צלם: אריה לוי

לפני חודשיים. 16 בספטמבר 2024 בשעה 14:58

צלם : אריה לוי

 

 

 

לפני חודשיים. 13 בספטמבר 2024 בשעה 16:58

היה מעולה, כרגיל.

 

 

 

לפני חודשיים. 12 בספטמבר 2024 בשעה 5:30

כבר לא מתרגשת לציון התאריך,

אבל כן מרוגשת מהעוצמה שהולכת וגדלה משנה לשנה.

היום,

6 שנים אחורה,

שיא המחלה.

באותה תקופה המניע שלי בכל בוקר, כשהצלחתי לפקוח עיניים בצלילות יחסית, היה איך לסחוב את היום בלי אלכוהול עד שאגיע הביתה ואוכל לצלול עמוק לתוך ים הטשטוש והתנערות מאחריות.

אחריות לחיי

אחריות לחיי היקרים לי.

 

והתחתית שלי הגיעה.

אותו בוקר קשה, על המדרגות בשוקן, ממתינה לדיון על תפיסתי בנהיגה בשכרות, שוב, נקרעת מבכי כואב על עד כמה הפסדתי.

ומחליטה.

לא עוד.

רוצה את השליטה בחיים שלי, בחזרה.

התהום שממנה התחלתי לטפס חזרה לקרקע החיים, לומדת להתמודד עם ההשלכות של ההרס שהותירה המחלה,

המתנות שבדרך,

והצמיחה הבריאה, לאור השמש החמה.

 

רק שש שנים קדימה מאותו בוקר שבחרתי נכון,

קמה לחמישי שמייח, בבייתי שלי, בחיק אהובי, בוחרת באוטו במקום האופנוע ומגיעה למשרד לעבודה שמאוד אוהבת. 

לא האמנתי כשיצאתי לדרך החדשה שאצליח לצמצם פערים על מה שהפסדתי בחיים.

בכל זאת להתחיל ממינוס (הרבה יותר גרוע מאפס) ועם אדמה חרוכה, דורש הרבה יותר מאמץ והתמדה,

אבל הינה

12.9 - עוד שנה של נצחון.

 

רק להיום 💕

 

לפני חודשיים. 8 בספטמבר 2024 בשעה 12:19