חתול מעורר

היה מעולה!

ליינאפ של אחלה תקליטנים, מקום שמתאים בול בגודל ובמיקום, ומסיבת אפטר פארטי לקינוח 

מזמן לא נהננו ככה 

מהרהרת בתאריך ומה היה בשנים החולפות בנקודה הזאת בזמן ועד כמה המשכתי להתקדם ולצמוח.

התמזל מזלי ומצאתי בן זוג מושלם כל כך לי.

כבר אתמול בצהריים נעלם לזמן מה בטוענה שיש לו סידורים.

בלילה הגענו למקום ששכרנו מראש לכל הלילה -סוויטת המרתף האהובה כל כך, בפתח תקווה.

ארזנו איתנו תיקים עם צעצועים, בגדים ומה לא.

לאחר קבלת הפנים הנעימה בקבלה, קובלנות את המפתח וירדתי ראשונה במדרגות המובילות לחלל של החדר.

חיוך ענק עלה על פניי למראה הבלונים שנקשרו לסורגים.

החלטנו לחלק את הערב לשלושה רעיונות  עיקריים:

סשן שליטה קלאסית עם שולטת

סשן משחק תפקידים עם אחות

סשן שבו אני בתפקיד הזונה.

וואוווווו......

זה היה כה מגוון ומחרמן.

הזדמנות להפליג הלאה עם אקטים שהיו בעלי רף מסויים עד אתמול.

מקומות חדשים בגופו לחקור ולחשל,

להרגיש טוב עם בעלות, אדונות ושליטה ממנו עליי,

להנות ולהרעיש ככל שרוצים ,

ואין ספור אופציות למשחק בחדר הכה מאובזר.

זה בהחלט היה לילה מיוחד.

איזה כיף שיש מי שאכפת לו מהיום הזה, לא פחות, ממני, והוא שלי ❣️

לכלל נשות הכלוב

שיהיה לנו יום מיוחד במינו היום.

ותחייכו

הכל משתבש לטובה.

זה מה שחיכה לי מאהובי

לכל אחד מאיתנו יש את הנקודות בילדותו שהשפיעו עליו בחייו הבוגרים.

אצלי זה  'ילדה שמנה'.

לא שמנמונת. שמנה.

זוכרת את עצמי בתור ילדה, נאלצת להסתפק בחנות נדירה ויחודית בכפר סבא, למידות גדולות (אי שם בשנות השמונים) ונאלצת לבחור בין חליפות של זקנות בנות שבעים שבמקרה הטוב הצליחו לכסות את גופי בצורה נסבלת לבין מכנסי טריקו נדיבים של עוזרות ניקיון.

לבת מצווה מצאו לי תופרת שהצליחה לתפור עבורי חליפה ורודה שנראתי בה כמו סופגניה ענקית, חולמת על ליוויס 501, כמו לכולם, או חולצות גולשים, כמו לכולם ...😥😥😥

(מאמינה שמי עוקב אחרי בבלוג, בחלוף השנים, ונחשף לתחביב האופנה והסטיילינג שלי, מקבל עכשיו תשובות מאיפה זה מגיע 😄 )

כאשר כל הילדות שומעת מסבתא ואמא שאוהבות ודואגות, תרזי ותהי דוגמנית עם הנתונים שבורכת בהם.

ארבעים שנה אחרי, יושבת אצל הספר ומתמסרת לידיו המקצועיות לחידוש התספורת והצבע.

מקשקשת עם הלקוחה שבכיסא לידי.

מסיימים, מתרוממת לעמידה, ושומעת מהגברת את השאלה שגורמת לחיוך ענק:

את דוגמנית, נכון?

מחייכת אליה במבוכה, תודה אבל ממש לא. אני כבר עוד מעט בת חמישים. 

אז היית דוגמנית, זה ברור!

מחייכת עוד יותר, עונה שגם לא, אבל מוחמאת. 

מסוג המשפטים הקטנים שגורמים לחיוך ענק.

פרוייקט 52 יוצא לדרך שוב 🥳

(תאמת אף פעם לא הפסקתי אבל סוף סוף חזרתי לשגרה רגועה ויציבה במקום העבודה על-מנת להתפנות אליו יותר ברצינות).

52 שבועות בשנה.

כאשר בתחילת כל שבוע נבחר צבע/סגנון/רעיון אחר של לבוש, הנעלה וסטיילינג, שיובילו את כל הימים בעבודה באותו שבוע 

המטרה:

לא לחזור על אותו שילוב פעמיים במשך כל השנה.

מוזמנות (וגם מוזמנים!!!) להצטרף אליי בכיף.

למי שיש מבחר עצום של בגדים זהו פתרון אידיאלי להנות מהרוב.

את הפרוייקט אני מתעדת בערוץ טלגרם שנפתח במיוחד עבור כך.

למי שמעוניין לעקוב - שילחו לי בפרטי ואשלח לכם לינק.

כי חייבים זוג שכזה בכל ארון!

כי חייבים את שלושת הצבעים, נכון?...

הגיעו סוף סוף🥳🥳🥳

של שלומי גבאי - הצלם של הדאנג'ן, בשני האחרון.

זכיתי בחיי בלא מעט מתנות, כאשר אחת הכי טובות זה המשפחה הגרעינית שלי. ההורים ואפילו האחים.

אולי אנחנו לא הסוג של חיבוקים ונשיקות ומפגשים קבועים (למעט ארוחת שישי עם הבנים שלי), ואפשר לאמר שאנחנו "רוסים קרים" אבל כשצריך - כולנו מתגייסים.

מתבוננת מהצד בכל אחד מהם, לאחר ריב שבו עלו הטונים ובסוף כל אחד הסתגר בפינה שלו.

מתחילה להפעיל את כל כישורי הגישור והסובלנות שפיתחתי לאנשים במצבי סטרס קשים, יושבת אחד אחד איתם ומנסה למצוא פתרון לבעיה לא פשוטה שנולדה.

מצליחה לראות את התמונה הגדולה, את הפרטים שמעבר לצעקות, ושלא הובהרו מספיק במהלך הריב.

כאשר בסוף כל אחד מהם מודה לי על הדרך שסללתי עבורו חזרה.

כמה הצלחתי לראות לעומק שלהם באותה שיחת הרגעה.

כמה הבנתי את אמא, את אבא ואת אחי הקטן.

כמה הזדהיתי איתם.

וכמה המצב הצריך פתרון יצירתי מחוץ לקופסה.

שלושתם צודקים.

אבל במקביל הם מספיק קשובים ופתוחים לראות דברים אחרת.

איזו הרגשת גאווה לדעת שאני חלק מאותה משפחה.

שיודעת לעמוד על שלה, אבל מספיק נבונה להקשיב לעיצה טובה.

כל כך גאה גם בילדי, שבורכו באותן מעלות.

אז את מי רואים הלילה בסדום?....