לפני שנתיים. 16 באוגוסט 2021 בשעה 10:42
אם לרגע עושים מאמץ ומשנים פרספקטיבה, מקליינט או פציינט לאחד שרק צופה מהצד ללא נגיעות האגו שמאפיינות כלכך את השהייה באתר הזה - מתגלה מראה עצוב למדי, הרוב הגדול של הנשים נמצאות כאן מתוך מחסור, מתוך פגיעות ופגיעה, מתוך עצב ועוד כהנה וכהנה. במקום ממקום של אושר, שמחה, הגשמה עצמית וסקרנות בריאה.
אישית, לא הייתי מתחיל חוג מקרמה מתוך המקומות האלה, בטח שלא הייתי מחפש שליטה על חיי ממקור חיצוני וסוטה כמו הכלוב במצב נפשי כה שברירי, למה לכן זה נראה הגיוני? איך אתן מתכוונות למסור שליטה כאשר אין לכן שליטה על חייכן?
מירב הטקסטים שעולים פה לאחרונה מדברים על שואה בהתגלמותה, ולא חלילה זימה פנטזיונרית משובבת נפש וזיקפה, עצוב שכך.
תשמרו על עצמכן, עובר פה איזה טורנדו
(אני קורא בעיקר נשים, אז אני מדבר על הטקסטים הנשיים, טלח(?))
