כתוצאה מהתקופה האחרונה, אני במצב של אנרגיות מאד נמוכות.
***
אבי, נפטר מהתקף לב חמישי. הוא קיבל חמישה, {ולא נפטר קודם לכן}, בגין המעשים הטובים שעשה בחייו, והוא עשה, בענק.
אחרי ההתקף השלישי, מומחה הלב מספר אחד בארץ, מבית חולים הדסה שבירושלים, קרא לנו פנימה, בלעדיו, ואמר לנו שאנחנו צריכים לשים אותו בצמר גפן, כי כל יום נוסף שהלב שלו פועם, אפילו בערך, זה בגדר נס רפואי בכלל. אמר שלא נשאר לו לב בכלל בכלל.
אבי, שלמרות שלא היה שם בשיחה הזו, הגיע הביתה, אחז בטוריה, והלך לעדור את הגינה שלו. כזה היה אבי. כזה שבורח מחדר טיפול נמרץ, יום אחרי שקיבל התקף לב, כזה שאוחז בטוריה, למרות שליבו נחלש. אבי היה זה שהיה לו לב בערך בגודל של כל המזרח התיכון.
אבי היה איש חכם, ממש. הוא הבין את מצבו היטב. ראיתי אותו שם, מנסה לאחוז בכל רגע שנותר מחייו, ולמצות מהם את המיץ. ראיתי אותו מתייסר על כל מה שלא הספיק בחייו. ראיתי אותו במרוץ מטורף להספיק את כל מה שלא עשה כל חייו.
שמה, בשנותיו האחרונות, כשראיתי אותו ככה, נשבעתי לעצמי, שלי זה לא יקרה. נשבעתי לעצמי, שאני אוציא לחיים את המיץ, עד ללבן של הקליפה. נשבעתי, שאני, על ערש דווי, אביט אחורה על חיי, ואומר לעצמי, שמיציתי לגמרי את החיים שלי, ממש לגמרי.
אני ממצה את החיים שלי, כל כך שכך, שממש. אני ממצה אותם, גם כאשר אני עייף מאד, גם כאשר אין לי אנרגיות במיל. אני קם שמה, בלי אנרגיות, וממשיך הלאה, ממשיך להוציא לחיים את המיץ.
***
אין לי אנרגיות היום. אבל אייר עושה מסיבות מצויינות, והיום בזמיר יש אחת כזו.
אנחנו שם. ואתם ?
להתראות היום בערב, עד ללבן של הקליפה. שלא יקרה חלילה למי מכם, שתגיעו לשמה, ותרגישו תחושת החמצה.
אתם הבנתם את זה ?
להתראות הערב.
***
הבהרה שנכתבה יותר מאוחר, לאור חלק מהתגובות, אבי נפטר לפני למעלה מעשרים שנה, בגיל 63.
לפני 16 שנים. 3 בינואר 2008 בשעה 19:59
