סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

המסע שלי

לפני שנתיים. 18 בנובמבר 2021 בשעה 21:06

אני יודע שזה לא אמור להיות ככה כבר

אני לא אמור לשאת את זה

לא אמור להתרגש מזה

אחרי כל ההכשרות ספציפית על בדסמ

כל הטיפולים, הרשמיים יותר ופחות

כל המקרים הנוראיים ששמעתי

הקשבתי

האזנתי

הכלתי

בכיתי.

 

משהו היה אמור להיות כהה כבר,

אני אמור לצפות,

מהאנשים פה שיהיו גועלים,

מאותם שולטים שלא שולטים בעצמם לפגוע בעוד נפשות

מאותן שולטות שלא יודעות אחריות לצלק עוד אנשים

אבל זה לא עובר,

 

אנשים שנגעתי בהם ימשיכו להיות לי חשובים

אני תמיד אכאב מלשמוע שהם נפלו

אז אזעם לשמוע על כל הזוועות שאנשים אחרים מעבירים אותם,

זה לא עובר, הסיפור זז בראש שוב ושוב, 

אני מבין מה הם עברו.

האשמה עולה 'האם עשיתי הכל?'

 

לא,

לא אגיד שאני מושלם

לא אגיד שלא טעיתי

 

אני לא מושלם

וטעיתי.

 

אבל לא ככה, לא ברמות האלה...

אז תמשיכו להפיץ אפלה,

אני אמשיך להילחם בה,

בדרך שלי, בצורה שמתאימה לי, בצורה שלא תוכלו לפגוע גם בי.

אולי זה טוב שעדיין כואב לי, שכל סיפור הולך איתי, שאני מפחד לטעות.

אבל אני לא הולך לעצור, אף פעם.

גם אם התשלום יהיה גדול,

ותסמכו עליי שהוא גדול.

 

אז עוד לילה שאני הולך לישון עם עוד סיפור, מקווה שלא ירדוף אותי, וכן, הסיפור הזה הכניס לי גם המון אור לחיים, אבל לשמוע את מה שהתרחש, קרע לי את הלב.

 

בייבי מוצארט​(נשלטת){משוייכת} - לפעמים קשה פה. ממש. כל כך מתחברת למה שכתבת. יש פה שולטים ושולטות שעושים את זה מרוע. מרצון להרוס במקום לבנות.
מצד שני גורם לי ממש להעריך את חלקת האלוהים הקטנה שלי
לפני שנתיים
Shish​(שולטת) - מבינה מאד לליבך... אם הסובלות.ים מהסיפור מחפשים, צריכים או רוצים עזרה בהתמודדויות, צור קשר, יש לאן להפנות אותם.
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י