קירבתי אצבעי אל העכבר, ושוב, וחשבתי אם להגיב או לא. החלטתי לבסוף שכן להגיב.
תשמע איש.
אני חושב שאתה לא בסדר, בלשון המעטה. כנראה שזה לא מזיז לך שאני חושב ככה. אבל לי זה מזיז שאני חושב ככה. לא רק שמזיז, אלא שאני פועל ועושה.
אכן שוחחנו, וביקשתי ממך, גם בתור אחד שישן אצלי בבית בסופ"ש, וקיבלת אירוח למופת. אני, בתור חבר של אותה נשמה מקסימה, ביקשתי שתסדר את העניין, כי הוא סתם גורם מפח נפש לשנינו, ולא רק. תגובתך היתה כועסת, מתלהמת, והודיעה לי שאני מאיים עליך.
איך ענית לי ? אם אתה חבר שלה אז לך תעזור לה. זה מה שעשיתי. גם פעלתי שלא תוזמן עוד למסיבות. מעבר לכך הגבתי תגובה כועסת לאיזה שירשור עלום שהגבת בו והתיימרת למה שאתה לא. בכך אני סגרתי את הסיפור.
אתה מציג מצג שווא של איומים וקרבות עברייני שכונה {מי ישמע}. לא ברור לי על מה אתה מתבסס באמירות הנחרצות הללו, מעבר לנסיון למקסם שווא. ישנו גם חוסר הלימה משווע, בין מה שאתה מציג, להתנהגות שלך באותה פרשה.
חבל מאד שאתה מתבצר ככה בעמדתך הלא ראויה בעיני.
אמר הדאלאי למה, שהסוד הגדול לאושר הוא חמלה. חמלה זה לא מקום רע, זה לא בגדר לרחם עליך. אני חומל על המקום שאתה נמצא בו, ומאחל לך בלב שלם, שתחלים ממנו, כי הוא לא ראוי, כי הוא לא עושה אותך אדם טוב, בלשון המעטה. מאחל לך בכל ליבי שתשכיל למנף את המשברון הזה, לצמיחה להיות אדם ראוי יותר, ומאושר יותר.
מאחל לך ים של הצלחה.
לבטח תמחק את תגובתי זו, אך אני אעמוד בכך.
לפני 15 שנים. 18 במאי 2008 בשעה 22:15
