לפני 14 שנים. 13 באוגוסט 2009 בשעה 22:18
ימים של שכינה, ימים שמבקשים ממני עוצמה, הכלה, וסבלנות. אני שם, נענה לאתגר, ממקד עיני למרחק, ורואה ברור את כל הקשת, מהקרוב אל הרחוק ובחזרה. לא מפספס מיצמוץ, כל שעובר אל מול עיני נקלט ונרשם. התגובות יוצאות רק לאחר עיבוד, שקולות, נבונות, מכילות את המציאות שמתחלפת לי אל מול העיניים בקצב מסחרר.
אני חי בסרט, אך הפעם אני התסריטאי, הבמאי, הצלם, המפיק, וכמו תמיד, השחקן הראשי. הסרט הזה, הזוי לחלוטין, אך שווה ברמות.
לא יאומן כי יסופר, ובינתיים לא מסופר, וסבלנות זו הרי מידה נאה, אז התאזרו בה בבקשה.
