שמתי עכשיו על האש כריימה מפילה בסה. כן כן, גם אני שאלתי מה זה בסה, ואמרו לי שזה סוג של דג חדש. הוא דומה בטקסטורה לנסיכת הנילוס, ואמרתי שיהיה בוא ננסה לעשות ממנו כריימה. היות ואני לגמרי לבד בבית, ואני הסועד היחיד, עשיתי את הכריימה חריף מאד, כמו שצריך להיות בעצם. קניתי מבעוד מועד באגט טרי, לנגב איתו את הרוטב והעניינים, והריחות מתפשטים להם בכל הבית.
היות וזה לא מי יודע כמה נעים לאכול לבד בחושך, למרות שהדלקתי נרות, אני מחפש סאבית אכילה... כן כן, יש דבר כזה, כרגע המצאתי. מה אותה סאבית צריכה לעשות בעצם ? קודם כל היא צריכה להיות סאבית כמובן, או מתחלפת עם נטייה. היא כמובן צריכה לאכול איתי ולהחמיא לי המון על האוכל הטעים שאני עושה (אני אוהב שמחמיאים לי). היא צריכה לציין שוב ושוב, תוך כדי האכילה, שאכן אני לגמרי צודק, (אני אוהב שאומרים לי שאני צודק), שכריימה צריך להיות חריף מאד. תוך כדי שהיא מזילה דמעות מפאת החריפות, וגם מפאת המראה המצודד של שערי הבלונדיני המתנפנף לו תוך כדי אכילה עם האור הפסטורלי של הנרות המרצדים. בנוסף היא צריכה לעשות כלים אחרי הארוחה. אחרי כל זה, היא כמובן צריכה לעסות את צווארי וכתפי שעמלו קשות על הכנת האוכל המזין, תוך כדי שהיא מחמיאה לי על כל מיני דברים שאני אוהב לשמוע.
האמת בטח יהיו עוד כל מיני דברים שאני אשמח שתעשה, (אני אוהב שעושים עבורי), אבל תגידו, אני צריך לעשות הכל בבית הזה ? שתעשה גם היא משהו ותחשוב על כל מיני דברים שיעשו לי נעים. מה כבר אני מבקש מה ? אלמנטרי.
שיהיה ערב נעים לכולם, וכולי תקווה שעוררתי לכן את המיצים, ולא רק של הקיבה כמובן.
ולקינוח, שיהיה לי ולה בתיאבון.
לבלוג של מישהו שמסביר על בסה ונותן מתכונים שווים ומושקעים עם תמונות.
לפני 13 שנים. 28 בנובמבר 2010 בשעה 19:26
