הנוף בסוואנה שלי

פליי פארטי 48 שעות, עם עוד זוג, אני בתפקיד סאב ודומית הבית מנהלת את האירועים.

מציאות הזוייה, מעירים אותי כל כמה שעות, בשעות הזויות, מגישים לי ארוחת בוקר עם קפה כאילו זה זה בוקר, אני מתבונן בחוץ ורואה שחושך, מביט בשעון והוא מורה ארבע בבוקר. מנענע את ראשי לבדוק שזה לא חלום וזה אכן לא, אבל בעצם כן. אני חפץ לשימוש, צעצוע, כאשר יעלה הרצון בעיני גבירתי והוא אכן עלה לה הרבה. הגבול בין מציאות לחלום הטשטש לו, הגבול בין הזייה לחלום גם הוא. אנחנו לא משחקים שמה, עם בדסם. הולכים עד לקצה, לאיזה קצה שזה לא יהיה.

אוי כואב, הרבה מאד מאד, תודה רבה מאד מאד גבירתי.

נגמר.

אני רך כמו חמאה שעמדה בשמש כמה שעות.

הו מאמה מיה.
שבוע מצויין לכולכם...