סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומני מרלין

לא נרדמת בלילה. הגוף כואב. הגוף רוצה שיגאלו אותו מהכאב. שיקשרו אותו חזק ברצועות עור לקיר, למיטה, לתקרה. שישרטו אותו חזק. שינשכו את הבשר. שיירד דם מהנשיכות. שיצבטו חזק את הפטמות. שיחזקו את הקשר של רצועות העור. שיכאב יותר. הגוף צריך מענה לייסוריו. שהרצועות יכאיבו ויכאבו ויקרעו את הבשר וירגיעו את התשוקה הבוערת בתוכו. שימשכו חזק בשיער. שידיים ייגעו בו ויעברו על העור המשתוקק למגע זר, למגע לא מוכר.
הידיים יתנפלו על הגוף. לא יתנו לו מנוח. אווי כמה הגוף רוצה שיחדרו אליו. שייכנסו אליו. להרגיש זין עמוק עמוק וחזק חזק. שיזיינו את הגוף כמו שצריך. שידפקו אותו חזק וישרטו את הגב תוך כדי. העונג והכאב ישתלבו זה בזה.
לפני 11 שנים. 6 באוקטובר 2012 בשעה 23:36

טוב זה פתח בי משהו.
החבר הראשון שהיה לי (בכיתה ד׳) נפרד ממני
ולמחרת הפך לחבר של החברה הכי טובה שלי.
החבר הראשון הרציני שהיה לי בגד בי.
הייתי ילדה די תמימה
ועדיין חזיתי שזה יקרה.
נשבעתי לעצמי אז שאני בחיים לא אבגוד.
הכאב היה חזק כל כך.
זה קרע לי את הלב ומאז לא החלמתי.
הבטחתי לעצמי שלא אעביר מישהו דבר כזה.
שנפרדים ולא בוגדים.
ועכשיו אני מבינה כמה הייתי תמימה אז
ולא מבינה איך לא ראיתי את זה קורה.
ואיך נתתי את כל הלב שלי במתנה
ולא שמרתי על עצמי.
אבל התובנה הזו לא חדרה אלי.
המשכתי ככה. להתאהב עד כלות הנשימה ולהיפגע.
אני חושבת שלא הפסקתי לאהוב אותם.
אני עדיין אוהבת.
גם את אלה שפגעו בי.
ופיתחתי חומה וניסיתי להעמיק אותה ולבצר אותה
אבל היו חורים שאי אפשר לסתום

סקס
לא עמדתי בפני גברים
רק רציתי סקס. ושהשאר יבוא אחר כך.
רק לספק את התאווה שמתרוצצת בגופי.
להתענג שוב ושוב על עינוגי הגוף.
וככה חייתי. והיה לי טוב עם זה.
רק לזיין וזהו.
ולא היה איכפת לי מה חשבו עליי. לי היה טוב.
והכרתי אותו.
ואני איתו.

פגשתי לפני חודשיים בחור שהזדיינתי איתו כמה פעמים שוות ביותר.
התאהבתי בו מעל הראש.
ידעתי שאנחנו לא מתאימים אבל הוא ניגן ושר לי בגיטרה,
עשה לי תה בפיינג'ן, הסתכל עליי בעיניים המדהימות שלו
ואמר לי שאני יפה.
והסקס. אויי הסקס....
אווווווווווווויייייייווו
ורציתי.
כל כך רציתי. ולא עשיתי כלום.
קשה לי עדיין לכתוב על הפגישה
אולי בהמשך.

לקח לי חודשיים לכתוב על הפגישה הזו שעירערה אותי
ולא בגדתי.
ומאז אני מרגישה כעס עצום על עצמי.
רק נשיקה אחת.
נשיקה ואף אחד לא היה יודע.
פרידה בנשיקה. .״נשיקה אחרונה״, כמו שהוא אמר
אבל לא עשיתי כלום.
ואני מרגישה חרא כי לא עשיתי
ועוד יותר חרא כי אני מצטערת שלא עשיתי

גם הוא בגד בי.
הנוכחי.
זה בטח לא נחשב לאנשים בגידה. אבל מבחינתי זה כן.
מבחינתי מחויבות זה ויתור מסוים. ויתור על האפשרות לגעת במישהו אחר.
והוא נגע. מישש לחשפנית את השדיים. במסיבת רווקים.
כן. אני יודעת. מסיבת רווקים.
אבל אני נפגעתי עד נשמתי.
אני, לפי המחויבות, לא יכולה לגעת בגבר אז למה שהוא ייגע בגלל מוסכמת מסיבת הרווקים?
העובדה היא שאני אישה ולא אגיע למסיבת רווקות עם חשפן
וגם אם זה קורה לבנות מסוימות זאת לא ממש מוסכמה חברתית מצד החברה
וזה פשוט לא אותה החוויה אצל נשים
אין את אותה אחווה הזו שיש לגברים.

ועוד בשדיים.
איבר הגוף שלי שאני הכי מתגאה בו.

נעלבתי כל כך.
לא נתתי לו לגעת בי
ומלא זמן עבר עד שנתתי לו
לגעת בשדיים שלי שוב

ורציתי לקום וללכת. לעזוב. כי הוא שבר את הדבר הכי חזק מבחינתי.
וובטח הרבה יחשבו שאני מגזימה
אבל הוויתור הזה. לא לגעת יותר בגבר.
וכן לגעת רק בגבר אחד. רק באחד.
בצורה הזו.
זה הדבר הכי קשה שנאלצתי לעשות בחיים.
לשים את התשוקה שלי מאחורי שער ובריח.
להרגיע את ההורמונים שמתרוצצים ומטריפים אותי על דעתי.

ולא עזבתי.
הייתי חלשה.

איבדתי את עצמי. ואני כבר לא יודעת מי אני.

yaela - ואוו את כותבת טוב
לפני 11 שנים
ניק זמני - לא יודע אם כל זה אמיתי
לא צריכה להיות סלחנות לבגידה.
קבלת בגידה תסמל את חוסר האהבה שלך לעצמך.
לפני 11 שנים
שולט בסטייל​(שולט) - amazing post
לפני 11 שנים
בכוח המוח{Aion} - כן צריך לדעת לסלוח. וכן צריך לדעת שלא כל נגיעה בבשר היא בגידה. חבל לחיות בתחושה שכל העולם בוגד בך.
}{
לפני 11 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י