שמעתי רבות את המשפט הזה: אם אני סאבית, אני מצפה שיכילו אותי כמו שאני, בלי עכבות. אני יכולה להיות משוחררת לחלוטין. היו כאלה, שהרגישו, שכתוצאה מזה שהן לקחו את תפקיד הסאבית, הן יכולות, וגם עושות שימוש בפועל בעניין, לעשות כל מה שבא לגחמותיהן. הרי השליט, צריך להיות יכול להכיל הכל.
או אז, הן באות בשאגת טוואבאנגה, מנתרות באוויר, שני פליק-לקים באוויר, בורג, ועם שתי רגליהן, צמודות, היישר לתוך החזה. בוא נראה אותך מכיל את זה. אם אתה לא יכול, אתה שליט לא ראוי עבורי, אתה לא יכול להכיל אותי.
אז זהו, שאני כן יכול, אבל מה, למה לי בכלל ?
וראיתי כאלה שולטים, שמגיבים בסבלנות, שנותנים להן לעשות פליק פלאקים, הכל. והם לא מתרגשים מזה בכלל. הם שולחים אותן להירגע, בסבלנות, באורך רוח.
אבל מה, אני לא רוצה. בחיי לא רוצה. למה לי בכלל את כל זה ? למה זה נדרש בעצם ?
שמעתי גם משפט, שסאביות באות מפגיעות בילדות, שמעתי גם שהן מטורפות. ומה סאבים לא, שאלתי. ענו, לא. סאבים זה משהו אחר. אני בכלל לא חושב שזה מחוייב המציאות, שסאביות הן תוצר פגום של החברה אחרי התעללויות שונות ומשונות. אני חושב שלפחות בתיאוריה, צריכות להיות כאלה שהן פשוט אחלה.
אתם יודעים מה, בוא לא נעסוק בהכללות, כי זה לא מדויק, כי זה לא לגמרי נכון, בטח שלא לכולן. אבל בואו כן נעסוק בניסיון שיש לי עד כה. מותר. זה כל מה שיש לי.
וואללה, מהניסיון שלי, בסיכום מה שראיתי עד כה, יאלללללללה, לא רוצה. לא רוצה משוגעות, לא רוצה מטורפות.
אני רוצה בכלל, אישה מאד עוצמתית, מחוברת למיניות שלה, פתוחה מאד בקשור לסקס, נכונה לחוויות שליטה, בסשנים, בחיים. אבל חוץ מזה, היא אישה שפויה. לא אחת שמתלהמת, לא טוואבאנגה, ולא בטיח. אישה נורמלית, עם נטיות חריגות קמעה, אבל בשלה לקשר זוגי.
וואללה .....
לא מצאתי כזו.
אולי יש, בטח יש, אבל מה שבטוח, נדיר.
ועד שאני אראה כזו, ממש אראה, אני בחופש. אין בזאת כדי לומר שאני הולך מכאן, חס וחלילה, נחמד לי כאן. אבל אני מוריד הילוך.
לפני 17 שנים. 4 במאי 2006 בשעה 20:43
