והיום הוא חזר. ובשבריר לילה הוא לא בא אליי. ידעתי שהסיכוי שהוא יבוא קלוש. אי אפשר לדעת איתו אף פעם. אבל כל כך רציתי. כל כך. הוא חטף שוב התקף עצבים עליי וכל הרגשות מהעבר עלו ובאו. והוא לא שמע כלום ממה שאמרתי לו ורק ניסיתי להסביר שיבין ורק הסתבכתי עוד יותר עם עצמי. ובאמת אחרי שהוא כינה אותי שקרנית כל כך הרבה פעמים, הפכתי להיות כזו.
וחבל לי. מעבר לסקס המטורף. מעבר לזה שאני מחכה לו וזה קשה מאוד אבל אני רוצה אותו. מעבר לזה, הגעתי למסקנה עם עצמי שאני משחררת וזורמת ואם יקרה משהו בינינו אני אלך על זה עם כל הקושי, להיכנס למערכת יחסים שוב, עם כל הפחד. רציתי לתת צ׳אנס לנו.
כל זה כבר לא רלוונטי. בגלל דקה של חוסר מחשבה לסיים שיחת וואצאפ, פשוט מההתלהבות שהוא מתקשר, השמדתי הכל. וזהו. הייתי חיי ת לחפור בזה עוד. להכאיב לעצמי עוד. הייתי חייבת להוציא את זה פה.
ועכשיו אני מפסיקה לדוש בזה. אין טעם. אין כלום בינינו. אף פעם לא היה. אף פעם לא יהיה. כשאני רציתי הוא לא וכנראה שקרה גם ההפך - פשוט עד שהבנתי את זה - היה מאוחר מדי. אף פעם כי זה פשוט לא מתאים. באמת אהבתי ורציתי את הבחור הג׳ינג׳י הזה. חבל כל כך חבל שזה לא מתאים.
השנה התחילה מעולה בשבילי
ובינתיים החגים עברו ונותר רק חג שני אז חג שמח