מחושך לאור משנים כיוון

כבר הרבה ימים היא מחזיקה אותי ככה

איסור הגמירה, היא מגרה אותיומחרמנת אותי אבל לגמור אסור, היא מרגישה את החרמנות המצטברת בי.

כל יום היא ממלאת בי את הסכר עוד קצת ועוד קצת, היא מרגישה איך אני הולך ומתמכר אליה, איך אני מרגיש אותה בתוכי.

היא מלמדת אותי יום יום להתאפק, להעצים את החרמנות שלי, מרסנת אותי להנאתה.

אבל היום היא שיחררה את הרסן והפיצוץ הגיע גם הגיע, בתרועה רמה בפיקוחה של מלכתי.

אני רק יכול להגיד לה תודה על רגע מופלא, ומי יודע מתי היא תשחרר בפעם הבאה.....