שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Tailor made

בלוג זה שלי ובהתאם לכך יכתב בו כל מה שבא לי.
שלי מהבית. רק שלי.
אם לא מעניין לכם? עברו הלאה
אם יש לכם תגובה שתעצבן אותי? תחסמו
אם לא נאה לכם? לכו תזדיינו סקס ונילי משעמם
לפני 8 שנים. 23 בדצמבר 2015 בשעה 13:43

יש לי פקעת בגרון. פקעת של רגשות ודמעות. קשה כל כך לפעמים להכיל את העוצמה, את הרגשות, את השיאים.

אבאלה אמר שמהפעם הזאת עד שלא יהיו דמעות ותחנונים הוא לא יפסיק. וגם הבטיח דגש מיוחד לשדיים ולכוס.

אני מחכה כמו שאמר,על המיטה. על הגב עם הראש לכיוון הדלת, רגליים מפושקות ומשוכות לחזה.

רועדת, העור מתכסה צמרמורת וזה לא בגלל שקר, דאגתי לחמם את החדר. זה בגלל העוצמה של מה שקורה בינינו. בגלל היכולת לומר לו הכל (גם אם לפעמים לוקח לי זמן) בגלל הקבלה המוחלטת, בגלל הדאגה ותשומת הלב נטולת הגבולות, בגלל שברור לי בכל יום בכל רגע כמה אני יקרה לו.

דלת הבית נפתחת והצעדים מתקרבים לאורך המסדרון.

התקופה האחרונה קשה לי כל כך וכל רגע איתו מעלים את הקשיים, ממלא את הריאות באוויר ואת הלב בחום.

אבאלה נכנס לחדר, אני רועדת בצורה גלויה לעין.

הידיים המופלאות חופנות ישר את השדיים הממתינים שלי, מחליקות על העור, מלטפות אותי.

מתיישב על המיטה ואוסף אותי אליו, חיבוק חזק, בטוח. הניחוח שלו עוטף אותי ונשיקה רכה אבל חזקה וכבר עכשיו קשה לי להילחם בדמעות.

מה את רוצה שאבא יעשה לך?

ואני רוצה ולא רוצה אבל עונה

תכאיב לי.

וזה כואב. כל כך כואב.

סטירות בעוצמה מטלטלת לשדיים לכוס לפנים.

שוט הרכיבה השנוא עלי פוגע באחורי הירכיים ובפנים הירכיים,בכוס ובשדיים ובתחת וזה כואב. אני מרגישה על סף שבירה מהר וזה מאכזב אותי.

השוט מונח בצד. אבאלה מצמיד את היד שלי לרגל שמונפת באוויר וקושר ואז גם את היד השניה לרגל השניה. אני נאבקת עם עצמי לא להתחנן. איך אפשר להרגיש כל כך פגיעה וכל כך מוגנת? כל כך חנוקה מדמעות וכל כך מאושרת?

אטב מוצמד לכל פיטמה ובא לי לצרוח, לטלטל בפראות את הקשרים שאוזקים אותי וזה לא מפחד וא מכאב. זה מהעוצמה של מה שמתחולל בתוכי.

אני מרגישה כאילו שום מילה באוצר המילים הנאה שלי לא מספיקה, לא נכונה כדי לתאר במדוייק.

כי איך אפשר לתאר בלי לחטוא לאמת המדהימה, גמירה אחרי גמירה אחרי גמירה כשאבאלה מעסה את הדגדגן שלי, רוכן מעלי כך שאוכל למצוץ את הזין שלו כאוות נפשי? הגמירה השלישית בעוצמה קטלנית ואני מחייכת בלב לשמע הקולניות שלי. הקשרים ברגל אחת הותרו מרוב התפתלויות:)

אחר כך מגיע שוב השוט ואז צינור ההשקייה העבה ואני נכנעת ומבקשת די.

אבאלה בוחן את פני...אני לא רואה דמעות.

ברצינות??? והצינור מונף שוב. פעמיים או שלוש, אולי ארבע ואני מתחננת שוב והדמעות נוטפות לי שביל רותח על הלחי.

הצינור מונח על המיטה ואבאלה עוזר לי לעמוד על הברכיים. דקה או שתיים הזין שלו ננעץ עמוק בגרון שלי, אני רועדת בטלטלות גדולות ומתייפחות והוא מרים אותי לחיבוק. מלטף, מנשק את הדמעות.

נותן לי להירגע לפני ששואל אותי בקול הזה שאני כל כך אוהבת מי הזונה הקטנה של אבא.

אני. רק אני. כל כך אני.

הנשיקה אגרסיבית, עם הנהמה הסקסית כל כך הזאת, חייתית כזאת שאומרת: את שלי!

ואז עוד גמירה ואני תוהה אם אקרוס לרצפה כמו ערימת ג'לי והאם הדגדגן שלי חושב שהוא הגיע לגן עדן.

ואז ורק אז אני מבקשת שיבעל את הפה שלי, שיגמור בפה שלי.

ולרגע אני נלחצת כל כך מחוסר האוויר שאני זזה ואבאלה... מבין ונותן לי רגע להתאפס.

זרע חמים ניתז על הלשון והראש שלי נשען על הירך שלו ולא אכפת לי אם העולם יגיע לקיצו ממש עכשיו.

שוכבים על המיטה קרובים. שואפת שוב ושוב את הריח הטוב שלו, שיהיה לי כמה שיותר. מתהפכת על הבטן כשאבאלה משתעשע בפטמות הדואבות שלי, הוא לא מחמיץ את ניסיון ההתחמקות:)

ויש לנו זמן לתה ועוגה (נראה לי שיצאה לא רע בכלל) וקצת שיחה

ואז הדלת נסגרת אחריו ואני מרגישה הכי מאושרת והכי על סף בכי.

כמו מטוטלת...

מיטלטלת לי

תודה לך. מה שקורה בינינו זה קסם טהור

עונג הכאב - את מתחברת בכל רוחך וגופך לתשוקותייך .
למעטים יש את היכולת להגשים את זה.
ולספורים בחבד יש את היכולת לספר את זה.
אוהב ומעריץ אותך !!!
לפני 8 שנים
עונג הכאב - בלבד
לפני 8 שנים
זרה מוכרת - אני חייבת להודות שלפעמים קשה לי לקרוא אותך.
את יודעת כבר כמה אני אוהבת את הכתיבה שלך, ואת היכולת הנפלאה שלך לחשוף את עצמך עד נימי הנפש
אבל לפעמים מרגיש לי כאילו אני נכנסת למקום שהוא כל כך רק שלכם עד שזה לא נעים לרגע לשים שם רגל
אבל רק לרגע :)
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י