הנוף בסוואנה שלי

קונטרה לפוסט של ניני, היא מעליסה בארץ הפלאות, אני מהטאו של פו.

למען האמת, אמר שפן, איבדנו את הדרך.
הם נחו בתוך שוחת עפר קטנה בקצה היער. לפו נמאס כבר מהשוחה והוא גם חשד בה שהיא עוקבת אחריהם. כי לכל כיוון אליו פנו, הם תמיד סיימו בה.
....
מה דעתך, שאל פו, שברגע שתעלם לנו השוחה מהעיניים, ננסה עוד פעם למצוא אותה ?
בשביל מה זה טוב ? שאל שפן.
אז ככה, אמר פו, אנחנו מחפשים את הבית ולא מוצאים, אז חשבתי שאם נחפש את השוחה, נהיה בטוחים שלא נמצא אותה וזה מעולה, כי אז, נמצא משהו שאנחנו לא מחפשים שאולי הוא המשהו שאנחנו באמת מחפשים.
אני לא רואה בזה הרבה היגיון, אמר שפן.
אם אני אתרחק מהשוחה ואחר כך אחזור אליה, זה ברור שאני אמצא אותה. הוסיף שפן.
טוב, אני חשבתי שאתה לא תמצא, אמר פו, רק חשבתי.
תנסה, אמר חזרזיר לפתע, נחכה לך פה.
שפן צחק בקול רם כדי להראות כמה טיפש חזרזיר ופסע אל תוך הערפל. אחרי שהלך כמאה מטרים הוא הסתובב וחזר לאחור...
אחרי שפו וחזרזיר חיכו לו במשך 20 דקות, קם פו על רגליו.
אני רק חשבתי, אמר פו, טוב, חזרזיר, בוא נלך הביתה.
אבל פו, הצטווח חזרזיר, אתה יודע את הדרך ?
לא אמר פו, אבל במזווה שלי יש 12 צנצנות דבש וכבר כמה שעות שהן קוראות לי. עד עכשיו לא יכולתי לשמוע אותן, כי שפן לא הפסיק לדבר. אבל אם עכשיו אף אחד לא יגיד שום מילה חוץ מהצנצנות, אני חושב חזרזיר, שאני אדע מאיפה באים הקולות, בוא.