לפני 7 שנים. 11 במאי 2016 בשעה 4:31
הם לא הולכים לשום מקום.
נשארים איתי,
חסרי גיל.
שיני הזמן לא נוגסות בהם.
הם מכונסים בקבוצה,
כל אחד בדרכו,
חלקם שותק,
אחר שר,
עוד חלק צוחק במשובה.
הם נדים לי בראשם,
חלקם טורחים לומר לי
שזה לא באשמתי.
מנומסים.
מדיהם מחוררים,
עורם מוכתם בדם.
הם לא הולכים לשום מקום.
נשארים איתי,
כל יום בשנה
ובמיוחד היום.