לפני 7 שנים. 18 ביולי 2016 בשעה 14:32
הצחוק שלך ממלא את שירי,
הדמעות ממלאות עבורי דפים,
אנחותייך – מילותיי,
אביונתך – משפטיי.
כאבך ממלא את רעיונותיי,
אושרך הוא המוזה שלי.
ואני,
מלקט אותך,
פיסה אחר פיסה,
מטמיע לתוכי
וכותב.
זה בלוג סיכום
כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי
