אני מאמין שסאבית בוחרת את אדונה ה"פוטנציאלי". אני לא חושב שזה נכון עבורי אחרת. כלומר, אם סאבית קראה אותי ואני נראה לה "אפשרות פוטנציאלית", אני מצפה ממנה שתשקיע בהכרות, שתיזום.
אבל אני נתקל בכאלה, שמשעינות את הראש על הקיר, במין ציפיה כזו: "תשעשע אותי". אני לא עושה כאלה. לא נוגע בהן עם מקל.
אני מצפה מסאבית, לראות את אגלי הזיעה שלה ניגרים ממיצחה, כשהיא מתאמצת להכיר אותי. זה לא בגין העובדה שהיא בחרה בי כמאסטר, או שאני המאסטר שלה, מי ישמע. זה מפני שהיא בחרה לרצות להכיר אותי, בחרה בי מכולם. אני גם מכיר בעובדה שכנראה בחרה בכמה "פוטנציאליים".
אני לא פונה בתחילת השיחה עם מישהי שאני עכשיו מכיר, בגינוני אדנות אריסטוקראטיים, כמו בואי כלבה. אני מתייחס בנימוס, עד לבקשה ממני להיות האדון של אותה המיועדת. אני משקיע בשיחת ההכרות וגם בכל שלב שהוא, שלאחר מכן.
אבל אם אני לא רואה אגלי זיעה, מהתחלה. כדברי קרח שחור, או איך שנהגתי להכיר אותו: בודיגארד. אז לכו תזדיינו.
