לפני 7 שנים. 10 בפברואר 2017 בשעה 11:01
בא לי אותך.
מלאת געגוע וצורך וחשק
סופרת שעות דקות ושניות עד הרגע שניפגש
כל כך קרוב ומרגיש כל כך רחוק
הגוף שלי זקוק לך, כל עצב חשוף מעקצץ מרוב צורך במגע.
הראש מעודד את הגוף...תורם רצף של מחשבות זימה, תמונות מגונות והרהורים מופקרים.
טוב תתאפסי! ארוחת צהריים של שישי, הבנים מרוצים מהשולחן החדש יושבים שלושתינו, משוחחים, אוכלים.
תתרכזי תתרכזי תתרכזי אני מעודדת את עצמי.
הגדול מעיר: זה שולחן ממש טוב
והריכוז מתמוטט.
זה אכן שולחן ממש טוב.
לכופף אותי עליו
להצליף
לזיין
להוריד אותי תחתיו בין הרגליים שלך כשאתה יושב עם הקפה
להשכיב אותי עליו ולהחדיר אצבע ועוד אצבע עד שכל היד בתוכי
ל...
אמא! אם סיימת את יכולה לקום, זה בסדר.
מחייכת לעצמי, אין מה לעשות, במצבי הנואש כל דבר רק מוסיף שמן למדורת החרמנות.
