בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אפריורי

סיפורים ארוטיים פרי עטי
הגיגים קצרים
ציטוטים
מסע אישי לביתוק הבתולין
לפני 6 שנים. 6 בספטמבר 2017 בשעה 8:18

קראו את החלק הראשון של הסיפור כאן

 

חלק שני

 

אותו הלילה ישנתי על הבטן. הצריבה הנוראה בישבן ליוותה אותי במהלך הימים הבאים מזכירה לי מפעם לפעם את החרפה, את כבודי וזהותי הגברית שכמו הופשטו ממני יחד עם בגדיי. לורי המשיכה להתנהג אליי כרגיל אבל יחסי אליה השתנה מהקצה אל הקצה. את מקומו של הבוז תפס הפחד. פחד מכאב ומהשפלה. לראשונה בחיי הרגשתי שיש סמכות שאני מוכרח לציית לה, אחרת אשא מידית בתוצאות.  

בו בזמן, באופן מוזר, משהו מצא חן בעיני בהרגשה הזו של חוסר האונים. המשיכה המינית שחשתי כלפי לורי מהרגע הראשון התעצמה. חלק ממני אפילו רצה סיבוב חוזר על ברכיה של הנערה הסמכותית. אבל הכאב הפיזי הרתיע אותי מאוד. לא העזתי להמרות יותר את פיה של לורי. לורי מצדה לא ניצלה את הצייתנות שלי וכמעט שלא חילקה לי הוראות. כך או כך כשבוע לאחר ההתקלות הראשונה מצאתי את עצמי שוב על ברכיה.

ה'פשע' היה דומה מאוד לפעם הראשונה - השארתי את הכריך שלי מיותם על השולחן במטבח במקום לקחת אותו איתי לבית-הספר. הפעם עשיתי זאת בתום לב, פשוט שכחתי. כשגיליתי מה קרה הייתי מבוהל מאוד. הזיכרון של הישבן הבוער עוד היה חרוט בי היטב. כשחזרתי לורי הודיעה לי שעלינו לדבר ואני החוורתי. לפני שהספיקה להוציא מילה הסברתי לה ששכחתי את הכריך, והתחננתי שתוותר לי. לורי חייכה בסיפוק.

'אל תדאג רוני אני יכולה לראות שאתה ילד טוב עכשיו'

אבן נגולה מעל ליבי, אבל חזרה מיד למקומה כשלורי הוסיפה מיד:

'כל מה שאתה צריך זו תזכורת קטנה. אם תשתף איתי פעולה הפעם, זה כמעט לא יכאב'

לא לגמרי הבנתי לאיזו תזכורת לורי מתכוונת אבל היה ברור לי שאשתף פעולה. הייתי עושה הכל כדי להימנע מתחושת הבעירה הנוראה שליוותה אותי במהלך כל השבוע שחלף.

אחרי ארוחת הערב לורי אמרה את המשפט שחששתי ממנו כל היום:

'רוני, אחרי המקלחת תיכנס בבקשה לחדר שלי'

אחרי שהתקלחתי מצאתי את עצמי מתקדם בהיסוס לעבר חדרה של לורי. הדלת הייתה סגורה ואני השתהיתי לידה שעה ארוכה בטרם הרהבתי עוז לנקוש עליה חלושות.

לורי פתחה את הדלת אמרה בקול אימהי: 'בוא רוני'. היא אחזה בעדינות בזרועי השמאלית והוליכה אותי אל המיטה שלה. כשהתיישבה על המיטה, הישירה אליי מבט, ושוב חשבתי לעצמי כמה תמימה - כמעט ילדה - היא נראית עם הפנים העגולות, עם השפתיים האדומות ועם השיער הבהיר. הפעם למרבה ההקלה, היא לא החליפה עדיין את בגדיה בכתונת הפיג'מה עטורות הלבבות. עמדתי מולה בראש מורכן והמתנתי.

'אתה יודע למה אני מענישה אותך רוני?' שאלה לורי בקול רך.

'כי... כי שכחתי... את סנדוויץ' שהכנת' גמגמתי בהיסוס.

'הו, לא לא לא' היא הנידה את ראשה והקוקו הבלונדיני שלה היטלטל מצד לצד.  

'כולנו שוכחים דברים לפעמים אני לא חושבת שמגיע לך עונש על זה, אבל אני אחראית עליך עכשיו וצריכה לדאוג שלא תשכח את הארוחה שלך פעם נוספת. אז אני שואלת אותך שוב: למה אני מענישה אותך רוני?'

'כדי שאזכור לא לשכוח את האוכל שלי שוב'

'נכון מאוד!  ילד טוב!' חייכה לורי.

'תוריד בבקשה את המכנסיים'

הסמקתי, אבל לא העזתי להתווכח. הפשלתי מעט את מכנסי הפיג'מה.

'עד למטה!' הורתה לורי בתקיפות. הורדתי אותם עד לקרסוליים. והמתנתי.

לורי פיסקה מעט את רגליה והחצאית שלה התרוממה וחשפה גרביונים שחורים. היא משכה אותי קרוב אליה ואמרה בשקט: 'גם את התחתונים רוני'

בשלב הזה נעשיתי מודע לכך שיש לי קצת זיקפה.

'אני מתבייש' אמרתי בלחש. מושפל.

'אני יודעת' אמרה לורי, 'אבל זה חשוב'

לא הייתי מסוגל. פשוט עמדתי שם חסר אונים ונעצתי את מבטי בקיר.

למזלי היא לא התעקשה יותר מידי שאני אעשה זאת.

הרגשתי את הידיים שלה מושכת בעדינות את התחתונים שלי עד לברכיים. היא הסתכלה בלי מבוכה באיבר המין הזקוף שלי ואמרה: 'אל תדאג זה טבעי, וזה תכף ירד.

בתנועה אחת חלקה אחת היא השכיבה אותי על ברכיה. יכולתי להרגיש את איבר המין שלי נלחץ כנגד הבד הדק של הגרביונים. אחר כך הרגשתי את ידה מונחת בעדינות על הישבן שלי. עוד כמה שניות חלפו ורצף של חבטות מהירות הדהד בחלל החדר. התחושה המוכרת של הצריבה חזרה באחת ואיבר המין שלי חזר להיות רפוי. התחלתי להתפתל.

'תשאר במקום רוני ונסיים עם זה מהר' הבטיחה לורי. הכרחתי את עצמי לא לזוז ואכן, כעבור זמן קצר לורי הורתה לי לעמוד.

עוד לפני שהספקתי להרים את התחתונים היא משכה אותי אליה חיבקה אותי קלות בכתפיים ואמרה: 'אני חייבת לך נשיקה מהפעם הקודמת' הפעם לא התנגדתי.

היא העניקה לי שתי נשיקות מרפרפות על הלחי ואמרה 'לילה טוב רוני'.

כששכבתי בחדרי במיטה חשבתי לעצמי שזו הייתה דווקא חוויה נעימה ואינטימית. כבר לא שנאתי את לורי. זה היה כל כך נחמד עד שהחלטתי לנסות לגרום לזה לקרות שוב. אלא שבפעם השלישית משהו השתבש. התברר לי שלא מדובר בתוכנית כבקשתך.

ועל הפעם השלישית אספר לכם בחלק הבא והאחרון.

שלגי - אהבתי :-)
את שני החלקים

לדעתי אחרי החלק השלישי צריך להיות אפילוג עם מפגש בהווה
סתם אומרת
לפני 6 שנים
magnanimous​(נשלט) - רעיון מצויין.
קניתי.
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י