אפריורי

קודם כל תהיינה העובדות בידיך, ואז תוכל לסלף אותן כאוות נפשך.

מרק טווין

אזהרה: לא לבעלי קיבה רגישה

לאנשים יש נטייה מעצבנת להשתמש בעצמם כדוגמא כדי למדוד מה נחשב נורמלי ומה חריג. התכונות שלהם, הם משוכנעים, נמצאים בטווח הנורמה וכל מי שחורג מהם משמעותית הוא דפוק או סוטה.

נראה לי שכולנו נגועים בזה במידה כזו או אחרת. אבל האם לא מסקרן אתכם, חברי הכלוב, לפעמים לדעת איך אתם מצטיירים בעיני אחרים. לא מסקרן? מצוין. אנא הפסיקו לקרוא -> כאן.

מסקרן אתכם? תוכלו להיעזר בניסוי המחשבתי הבא: נקרופיליה היא נטייה מינית ידועה לשמצה. (אם יש נקרופילים בקהל עמכם הסליחה, לא מצאתי דוגמא טובה יותר). חישבו רגע ברצינות מה אתם חושבים על נקרופיל. (בהנחה כמובן שהגופה לא סובלת מהעסק ושאף אחד אחר לא ניזוק מהאקט).

יכול להיות שתגידו: אם הוא לא מפריע לאף אחד, אני בסדר עם זה. מצוין! אבל שקלו בדעתכם האם זה נראה בעיניכם התנהגות סבירה ו'נורמלית'. האם הייתם רוצים שהבת שלכם תהיה כזו. זה מעלה בכם צמרמורת נכון? אבל למה? אולי נראה לכם שהנקרופיל הלך רחוק מידי מהאנושיות. הוא סוטה באמת. הוא כבר לא מישהו שאתם יכולים להזדהות איתו ולהבין לליבו. לכן היותר תסכימו לסבול את קיומו אם הוא יוכיח לכם שהוא לא מזיק. לעולם לא תעודדו אותו ולא תעריכו תרבות 'נקרופילית'.

אז זהו, שישנם אנשים שעבורם ככה בדיוק אנחנו נראים. ככאלו שהלכו רחוק כל כך עם התשוקה המינית שלהם עד שאיבדו צלם אנוש. אולי אתם חושבים: כן, זה רק עניין של חינוך, הם פשוט לא נחשפו מספיק לתופעה. יופי! טענה מצוינת! אבל עכשיו תפעילו אותה גם על עצמכם ביחס לנקרופילים. אם הייתם נחשפים לתופעה הרבה היא הייתה נורמלית בעיניכם (ואולי הייתם נקרופילים בעצמכם.. מי יודע?)

למה זה טוב לדעת איך אנשים מסוימים רואים אותנו? אחד מהיתרונות, מלבד כמובן סיפוק הסקרנות שלנו, הוא שכך נדע להבין לליבם של אלו ששופטים אותנו לחובה. הרי גם אנחנו מתנהגים בדיוק כך לאנשים שהם לא נורמליים בעינינו.

הייתי כותב לך מכתב קצר יותר, אבל לא היה לי מספיק זמן.

מרק טווין

(*בעקבות תחרות הסיפורים הקצרצרים בפורום)

סיפור שנכתב לתחרות הסיפורים הקצרים. מיועד לקריאה משני הכיוונים.

הלבן ברק כמו יונה בקן כשאמרה:

רוצים לדעת מה היא אמרה? קראו את הסיפור שוב מהסוף להתחלה!

נו טוב, לטובת המתקשים אכתוב את הסיפור גם הפוך:

'הרם אשך נקבה! נו! יומך קרב! נבלה!'

1. Our faith is faith in someone else's faith, and in the greatest matters this is most the case.

2. What the whole community comes to believe in, grasps the individual as in a vise.

William James

העמדות שלנו הן בעניינים שבעובדה ובוודאי שבעניינים ערכיים מושפעות ממבנה האישיות שלנו, מתנאי החיים שלנו ומההעדפות שלנו. כך לפחות סבר וויליאם ג'יימס, הוגה דעות אמריקאי שנחשב מאבות הפסיכולוגיה המודרנית.
לכן, אפשר לזהות בקלות (בהכללה גסה כמובן) עמדות שמאפיינות ציבורים מסוימים. נדיר למשל, למצוא חרדי שיגן בלהט על זכויות הלהט"ב – (אלא אם כן הוא כזה בעצמו). נדיר גם למצוא הומוסקסואל שיגן על זכויות המיעוט הדתי להפגין כנגד מצעד הגאווה. כאלה אנחנו. :(

גולשי הכלוב חולקים העדפה ליחסי מין שמערבים שליטה. האם ישנם עמדות מוסריות או אפילו עובדתיות שמאפיינות אותנו כקבוצה?
מה דעתכם?

“There are moments when, what ever the position of the body, the soul is on its knees.”

 Victor Hugo

היא הייתה נמוכה ומוצקה, אבל ידיה היו קלילות כעננה בשמי קיץ.  

היא לא הייתה יפה במיוחד, אבל כשחייכה, שדות של וורדים ריצדו בעיניה.

היא לא הפכה אותי לווירטואוז, אבל לימדה אותי אהבה מהי.

דמותה עולה עכשיו בעיני רוחי. הריח הישן שעמד בחלל דירת הסטודיו הקטנה שלה עולה באפי.

אהבתי את הריח הזה ואהבתי גם את קולה הרך והחם והמלטף ואת המבטא הרוסי הכבד שלה. תמיד בחצאית פרחונית, תמיד בחיוך שמח ועיניים עצובות וסבלנות ברזל.

אהבתי להתבונן כיצד היא מושחת את הקשת שלי בשרף. מראה ידיה העדינות הנעות הלוך ושוב הלוך ושוב על שערות הסוס המתוחות, העלה בי מחשבות שילד לא צריך לחשוב.

אהבתי כשהייתה נעמדת מאחורי גבי בשעה שניגנתי, מיישרת בעדינות את כתפיי כשמפעם לפעם שדיה המלאים והחמים מתחככים בגבי.

הכינור האומלל שלי שסבל ממני כל כך הרבה, גם הוא אהב אותה. כשנטלה אותו בידי הפלא הענוגות שלה מיד חדל להשמיע צלילים חורקים וצורמים. כשידה האוחזת בקשת ריחפה מעלה מטה מעל מיתריו עלו ממנו מנגינות עממיות שמחות-עצובות בדיוק כמו החיוך שלה.

היא הייתה האהבה הראשונה שלי - המורה לכינור.

“The true man wants two things: danger and play. For that reason he wants woman, as the most dangerous plaything.” 

Friedrich Nietzsche

ישנם קשרים מעניינים בין גועל לתשוקה מינית. כמעט כל מה שמפעיל את יצר המין של בני-אדם, מגעיל אותם בהקשרים א-מיניים. לדוגמה: כמעט כולנו סולדים מנוזלי-גוף של הזולת, למרות שכמעט כולנו מתגרים מנשיקות רטובות (וחלקנו מתגרים גם מנוזלי גוף אחרים...).

בנוסף, נראה שקשה להרגיש את שתי התחושות הללו ביחד. במובן מסוים הן סותרות זו את זו. את לא יכולה להתגרות ממה שמגעיל אותך. לפחות בזמן שאת מגורה – את לא נגעלת.

יהיה מעניין לחשוב מדוע הקשרים הללו קיימים ומה זה אומר על טבעם של המיניות והגועל. אבל נראה לי שעבור הבדס"מים יש דבר נוסף שמקיים יחסים דומים עם המיניות שלהם. הדבר הזה הוא סבל.

אפשר לומר שכמעט כל מה שמפעיל את יצר המין ה'בדס"מי' הוא משהו שהיה גורם לנו סבל בהקשרים אחרים. למשל, כאב פיזי והשפלות שבהקשרים אחרים גורמים סבל, מגרים את הבדס"מים בהקשרים מיניים.

בנוסף, נראה שקשה להרגיש את שתי התחושות הללו ביחד. האם אפשר 'להנות מהסבל'? אני חושב שזה אוקסימורון. אם אתה נהנה הרי שבסיכומו של עניין אינך סובל.

בקיצור: סבל בשביל הבדס"מים הוא מה שגועל בשביל הוונילים.

מה אתם חושבים על ההקבלה הזו?