הנוף בסוואנה שלי

כשבגרוש היה חור והוצאנו,

את הזמן על ביצות וכבישים.

לא היו חתיכות בארצנו,

אך היו יה חביבי נשים.

אך איפה הן הבחורות ההן,

עם הקוקו והסרפאן,

עם הטוריה והשיבריה,

למה כבר לא רואים אותן?

***

פעם, לפני שנים רבות,

כשהכלוב היה חדש,

והקהילה היתה אינטימית,

הייתי מוציא פוסט בבלוג,

הוא היה נשאר,

בעמוד הראשון חצי יום,

כדי שכולן יספיקו לקרוא.

היום הכלוב מלא כותבים,

תוך פחות משעה,

אתה עף מהעמוד הראשון,

ומתשומת ליבן של נשות המילניום.

***

עכשיו לאחר שראיתן כולכן,

שאני משורר מוצלח כל כך,

תנסו לשיר את השיר שכתבתי,

במקצב השיר שמייד אצרף.

***

פפפ.

איזה קצב, איזו שירה, איזה מילים.

הוא: אתה פשוט משורר צ'יטה.

אני: חחח. בטח.

אני: שמת לב ש"כל העיר מרכלת עלינו?"

הוא: אהה.

אני: בדיוק. שמת לב ל"ואז אראה לה?"

הוא: וואללה, לא שמתי לב.

אני: אז על מה אתה מלין? שאני לא באמת משורר.

***