אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בואי ואזיין אותך אהובתי

כותב עלי, עלינו ועליהם.
לפני 6 שנים. 31 בדצמבר 2017 בשעה 17:56

קבענו איתה. היא תסמס להזכר בכתובת המדויקת ואהובתי תענה לה. אנחנו מעדיפים שהן יסתמסו. נשים פשוט עושות את זה יותר טוב. 

צילצול באינטרקום, דפיקה בדלת. אני פותח בחלוק השחור שלי. אהובתי תשב על הספה רגל על רגל ומיד ייפגשו מבטיהן.

כפי שסיכמנו היא תניח את התיק שלה תסתובב אליי ואני אנשק אותה כמו שהיא כבר מכירה. ארוך ורטוב. אחר כך היא תרד על ארבע ותתקדם לעבר הספה. הסלון החשוך יואר באורות תל אביב דרך החלונות הגדולים. הנוף נוצץ עליהן ברגע שהן נפגשות.

יש לנו את ״ספת הצופה״ שאותה אני אתפוס. והנה זה מתחיל. אני כ״כ אוהב לראות אותן יחד. הן לא צופות את הרגע אבל חיות אותו. יין נמזג, גוינט נדלק.

הן מבקשות שאצטרף. כל אחת בתורה הופשטה. אני כזה בר מזל לקבל את שתיהן, כאלה יפות. והסשן נכנס להילוך עמוק. אני שולט (לא סדיסט) הן על ארבע כתף אל כתף שפתיים נפגשות. ואני, אני סוטר להן בקצב הטכנו ברקע. ארבע שעות, זיעה וזיון נהדר. 

10, 9, 8...אוחח איזה לילה הולך להיות.

שנה טובה!


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י