זה היה יום ארוך. הייתי בנסיעה ארוכה בעניני עבודה. הייתי כבר בדרך חזרה ורציתי לעצור לקנות לי כוס קפה. שאלתי את הוויז איפה יש סניף של ארומה והוא כיוון אותי לקניון במרכז העיר. החנתי את האוטו בחניה ונכנסתי פנימה. עליתי לקומה השניה והתחלתי ללכת לאורך הקניון מביט בחנויות ובעוברים ושבים. בשלב מסויים התקרבתי למעקה הפנימי והסתכלתי על הקומה שמתחת.
אני מביט על האנשים ההולכים למטה ופתאום ביציאה מאחת החנויות אני רואה אותה. הסתכלתי שוב לוודא שאני לא טועה. היא נעמדה לרגע והבנתי שלא טעיתי. הלב שלי החסיר פעימה ואחרי זה העלה מהירות ל120. רציתי לצעוק לה ולרוץ אליה. לחבק אותה, להרגיש אותה ולנשום אותה. אבל לא ידעתי אם היא לבד או אם בכלל היא תרצה לראות אותי. היא התחילה ללכת לכיוון שאני הלכתי. קיוויתי שהיא תעלה במדרגות הנעות ואולי תראה אותי אבל היא נעצרה ונכנסה לחנות נוספת. המשכתי להביט בה כשהיא מביטה בדברים בחנות, לא משערת אפילו בסערה שהיא גורמת קומה אחת מלמעלה.
אני מביט בה. בשיער שכל כך אהבתי ללטף, בשפתיים החושניות האלה שנישקו אותי בלהט אלוהי. הבטתי בגוף האלוהי הזה ונכרתי במגע החם שלה.
היא תמיד נשארת אצלי במחשבות ואצלי בלב. אני לא חושב שהיא יודעת את המקום שלה אצלי. היא זאת שתמיד אני חושב שאם התזמון שלנו היה מתאים היינו יכולים להיות מדהימים ביחד. אבל המציאות לא תמיד מתאימה לרצון שלנו.
היא יצאה מהחנות. קיוויתי שאולי היא תעיף מבט למעלה ותראה אותי אבל רק סידרה את התיק שלה והמשיכה לעבר היציאה. המשכתי להביט בה עד כמה שיכולתי, עד שנעלמה לתוך הרחוב. נשארתי קפוא במקום לרגע. לא יכולתי לזוז.
אחרי דקה התעשתי והלכתי לעבר הסניף של ארומה. תכננתי לקחת קפה לדרך אבל הייתי חייב לשבת כמה דקות להרגע.