סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 5 שנים. 10 ביולי 2018 בשעה 19:59

 

יש משהו כל כך מרגש בציפיה,

כל כך אופטימי ומטיב, 

ואת הרי תבואי בסוף...

ועם כל בוקר וערב

הסוף רק הולך ומתקרב..

 

 

ואיזה יופי הזך הזה כותב כאן מעלי, כל כך מיטיב ואופטימי וטוב. 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י