לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בחוות הרכיבה

79 הפרקים בבלוג זה מתארים התרחשויות שעברתי בגיל 16 בחוות רכיבה. מי שמגיעים לכאן ורוצים לשקוע בקריאה, מוזמנים להתחיל מהפרק הראשון (https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=717497&blog_id=106181) ולהמשיך משם...
לפני שנה. ראשון, 26 באוגוסט 2018, בשעה 16:51

בחוות הרכיבה (73)

 

 

 

 

יצאתי למסדרון. היססתי. המוח אמר לפנות שמאלה, להסתלק מיד מתחנת המשטרה מבלי לפגוש את אליענה. אבל לגוף היו רעיונות משלו.

פנית ימינה?

פניתי ימינה.

לא יכולת שלא לדבר איתה... רומנטיקן שלי.

מסתבר...

ספר לי מה היא אמרה.

היא—

עצור! לא, אני רוצה את זה הרבה יותר לאט.

מה את רוצה, פיראנדלה?

קח אותי למסדרון.

סתם מסדרון. בסתם תחנת משטרה.חמישים צעדים עד שהגעתי אליה. אולי אפילו פחות.

ספי...

טוב. בסדר. הרגליים שלי נעו כאילו מעצמן. הלב שלי דפק כל כך חזק עד שחשבתי שאפשר לשמוע אותו מבחוץ. הפה שלי היה יבש... ככה זה טוב?

יופי... תמשיך.

לא ראיתי אותה עשר שנים. לגמרי לא הייתי מוכן להיפגש איתה שוב. חשבתי שזה יתרחש רק בבית משפט, מאחורי כתפו של עורך דין. לא ככה. לא מיד. לא לבד. הייתה לי בחילה. היה באוויר ריח חזק מדי של צבע טרי.

את באמת רוצה את כל הפרטים האלו? קודם אמרת שאני מייבש לך את המוח...

לא... לא.. עכשיו זה בסדר. תוסיף כל פרט שתרצה. אני מתה על זה... הרגע שלפני...

את... את רוצה שאחכה לך רגע?

לא. אידיוט! אני מתה על זה. זה לא אומר שזה מגרה אותי. מה נראה לך? שאני כל הזמן רק רוצה לאונן?

לא. סליחה. פשוט לא –

פשוט תסתום כבר ותתאר את ההליכה שלך במסדרון! דביל!

טוב... אז הדבר הראשון שראיתי מרחוק היו הרגליים שלה. היא בעצם ישבה על ספסל שהיה שקוע בקיר, אז אותה לא ראיתי. רק את הרגליים שלה.

תתאר לי אותן...

הן היו משולבות. גרביונים שחורים. קצה חצאית ירוקה כהה שמגיעה קצת מעל הברך. מגפונים אפורים.

וידעת שזאת היא רק דרך הרגליים?

את עושה צחוק? את יודעת כמה שעות רבצתי מול הרגליים הללו?

סליחה. שכחתי. בטח: הרי היית אמור להגיע עם המצח שלך למרחק של שלושים סנטימטר מקצה נעלה כשהיא נוקשת באצבעות... והיא חזרה על זה המון פעמים... ובדקה עם סרגל... וכל הפעמים שצחצחת לה את המגפיים... ושהיית על שמונה מולה... אוףףף עכשיו אני שוב מתגרה. אבל אל תעצור. תמשיך.

את בטוחה?

כן... אני אתאפק עכשיו. נו... תמשיך.. אתה מתקרב ואז מה?

התקרבתי עוד. הייתה לי עדיין אפשרות לפנות לאחור. שקלתי ברצינות לעשות זאת. אבל—

אבל הגוף בשלו. תמשיך!

כן הגוף בשלו. כל צעד שלי חושף מולי יותר ממנה עד שהיא נגלתה לי כולה... ואז נוצר מין רגע כזה שאני רואה אותה מהצד, והיא עדיין לא יודעת שאני שם.

וואו... תתאר לי את זה...

זה היה מוזר...

מוזר, איך?

ספי! תאיץ! אין לי כוח להפסקות האלה שלך...

תראי, הייתי אמור לשנוא אותה, לתעב אותה, לכבוש את האלימות שלי כלפיה. הרי הגעתי למשטרה. רציתי שהיא תישפט. רציתי שהיא תיענש...

אבל לא זה מה שהרגשת...

לא

מה הרגשת?

...

עזוב מה הרגשת. מה ראית?

דבר ראשון ראיתי את השיער שלה. השחור החלק הזה, שאור הניאון שמעליה נתן לו מין ברק כחול עמוק.

אסוף או פזור?

אסוף במין סרט אדום ענקי, ונופל הצידה. הוא הסתיר כמעט את כל לחיה. אבל עדיין ראיתי את סנטרה מהצד, עם החום הזהוב כהה של עורה...

שזופה? גם בחורף?

אליענה תמיד הייתה שזופה...

תמשיך...

ומתחת היא לבשה מין בלייזר אפור מעל השמלה הירוקה.

מה היא עשתה?

קראה

מה? ז'ורנל כזה?

אימא שלך קוראת ז'ורנאלים פיראנדלה. וגם את. לא אליענה. אליענה אף פעם לא קראה משהו כזה.

טוב מה אתה מעליב? מה כבר אמרתי? רק ניחשתי מה היא קראה.

אין לי כוח יותר. פיראנדלה. נשבע לך. אין לי כוח אליך.

מה קרה לך פתאום?

תקשיבי, את עוזרת לי והכל. באמת. אני ישן לילות רצופים, ואין לי חרדות. את עושה לי טוב.

נו? אז מה קפץ עליך עכשיו?

לא יודע... יש בך משהו ... לא אני לא אגיד, את תעלבי.

לא איעלב.

מבטיחה?

נשבעת לך. יש בי משהו מה?

וולגרי. יש בך משהו וולגרי.

חרא! אפס מאופס! סוטה שכמוך!

ידעתי שתיעלבי.

בי יש משהו וולגרי? בי? אתה ליקקת תחתית של אסלה, ובי יש משהו וולגרי?

כן. בך! עם האוננויות האלה שלך. ועכשיו עם הז'ורנלים...

מה? בגלל שאני קוראת ז'ורנלים לא יאה לך להתכתב איתי? אתה קולט כמה אתה מטומטם??? שאני אזכיר לך שליקקת גלידה מכפות הרגליים של חברה שלה? שאזכיר לך שהיא הקפיצה אותך מהרצפה כמו דולפין מאולף ונתנה לך אספרגוס בתור פרס? או שהיא הפכה אותך לנחש שהיא מעכה עם מטאטא? לא יאה לך להתכתב איתי? לך?? לך שכיבסת זרע של החבר שלה מהמצעים שלה, לך לא נוח להתכתב איתי?

בסדר. בסדר. פעם הבאה, אני פשוט אשתוק.

אני לא מאמינה... אני וולגרית...

די. תירגעי.

תגיד לי רגע, מר אנינות. מי צריך את מי, אני אותך או אתה אותי?

אני אותך. אני אותך.

מדוע? בוא תזכיר לשנינו.

כי את הסיכוי האחרון שלי לשרוד.

אז תסביר לי עכשיו—כי הרי מוח כולם אומרים שיש לך—תסביר לי מה פתאום החלטת עכשיו להעליב אותי. בא לך שאני אעלם? רוצה לחזור לאנדרה?

לא! בבקשה אל תלכי.

תתחנן!

אני מתחנן. אל תלכי.

שים עשרה אטבי כביסה על הזין שלך למשך חמש דקות!

בבקשה ממך!

עכשיו!

הנה... הנה אני שם...

הנה... הנה... יופי... זה נעים לי עכשיו. תכף תרגיש את הכאב הרבה יותר חזק... תן לעוד כמה שניות לעבור... כן, אני אוהבת שהפנים שלך מתעוותות ככה... מעניין אם תוכל להחזיק מעמד בלי לילל... אם הייתי יכולה להיות לידך עכשיו, הייתי מזיזה אותם קצת... בעצם, למה שלא תזיז אותם קצת אתה? הנה אתה כבר אדום מכאב... אוף זה נעשה לי נעים עכשיו... בוא, תמשיך לכתוב!

ככה?

ככה!

אני אנסה... אבל קשה לי להיזכר ככה.

אתה שוב מתווכח? אם לא תצליח, אאריך לך את משך הזמן עם האטבים. אתה מבין?

אני מבין.

אז קדימה! מה היא קראה?          

ספר. זה היה ספר שהיה מונח פתוח על הברך שלה, וכף יד שזופה הייתה פרושה מעליו. אני זוכר את החום מעל הלבן.

ואז?

ואז נעצרתי. היא הרגישה בנוכחותי, והפנתה את פניה אלי.

איך היא נראתה?

...

ספי?

יותר יפה מאי פעם...

באמת? תעזור לי לראות אותה...

 היא חייכה אלי את חיוכה המלא, צחור השיניים. עיניה היו ירקרקות תכולות באור הזה. 'היי ספי'' היא אמרה, כאילו שאין כאן יותר מסתם מפגישת מחזור של חברים וותיקים, כאילו שהיא לא יודעת שאני כאן כדי לנסות להכניס אותה לבית סוהר להמון שנים.

ואתה? מה אמרת?

לא אמרתי. קודם כל, לשמוע את קולה ... זה היה כאילו מישהו נוגע במיתרים פנימיים אצלי ששנים לא פרטו עליהם...

זה יפה... ריגשת אותי עכשיו... אני מרשה לך להוריד שלושה אטבים...

תודה לך...

נו? ואז? אל תייבש אותי.

הגוף שלי נרתע לאחור. היא בדיוק קמה אלי. לא ידעתי אם היא רוצה ללחוץ לי את היד, או לחבק אותי. הגוף שלי זז אחורה...וכשהיא ראתה את תגובתי, אז גם היא הפסיקה לחייך.

מוזר...

מה מוזר?

חשבתי פתאום למה התכווצתי ככה מולה. אני זוכר שלא נרתעתי באופן מידי כל כך בגלל שהיא הכאיבה לי בעבר... נכון שחשבת שבגלל זה נרתעתי?

נכון. אז? למה נרתעת?

כי... כאילו שהגוף זכר שאסור לי לנגוע בה... שהופנם אצלי איסור על מגע איתה... אפילו לא מגע מקרי...

אהה... שכחתי שהיא אף פעם לא נגעה בך. רק דרך כפפות או גרביים או נעליים או מגפיים. שכחתי את זה. אתה יודע, זה גם יפה... כאילו שהגוף שלך שמר לה אמונים... אתה יכול להוריד עוד שלושה אטבים. מגיע לך.  

תודה... כן... היא באמת לא נגעה בי. חוץ מ... עזבי.

חוץ ממה?

חוץ מפעם אחת.

איזה פעם? נגעה בך איך?

ליטפה לי את הלחי וגם את המצח. היא עשתה זאת עם כף ידה החשופה,  ואמרה לי 'mon amour' ו-mon cheri''...

מה קרה שהיא נגעה בך?

ספי?

מה עשית שהגיע לך שהיא תלטף אותך ככה?

ספי? נשבעת לך שאני הולכת לשבוע אם אתה ממשיך לשתוק.

היא ישבה על שרפרף ואני הייתי על ארבע...

כן... ו?

וזהו. את ההמשך לא אספר לך! מצדי את יכולה לעזוב אותי!

אתה תספר כל מה שאגיד לך לספר.

לא את זה!

גם את זה...

את תראי שלא

אתה תראה שכן!

שוב פעם השתתקת? תגיד לי רק דבר אחד. הנה, אני אהיה טובה אליך: אתה גם יכול להוריד את שאר האטבים.

תודה לך...

עכשיו תגיד לי רק דבר אחד, ויותר אני לא אשאל.

מה?

הפעם ההיא שהיא ליטפה אותך ככה...

נו?

זה היה ב'מכלאה 3'?

ספי?

ספי?

כן...

 

פלייפול - פיראנדלה/סוורין, אתם מומחים באומנות הטיזינג. ידעתי שלא נקבל היום תיאור של השיחה ביניכם, אלא רק מבוא... ורמזים על 'מכלאה 3' המפורסמת. מה לעזאזל קרה שם? מה כבר יכול להיות יותר גרוע ממה שכבר עוללה?

אגב פיראנדלה, שם מוזר בחרת לעצמך, שם של גבר, למרות שאת מתעקשת כל כך שאת אישה. אבל מה זה משנה - העיקר שאת עוזרת לספי להרגיש טוב יותר, שווה אפילו את העלבונות ממך ("לספי אין ידידים, גם לא אתה").
לפני שנה
סווריןן - ממש אחות רחמניה עשית ממני...
ותודה גם שהרגעת אותי, אני כל הזמן נקרעת בנוגע לשאלה אם שווה/לא שווה לספוג את העלבונות שלי... סוף סוף יש לי אישור ממך שכן! אשרי לי וטוב לי
לפני שנה
ildude94​(מתחלף) - אז פיראנדלה זה וריאציה נשית על פיראנדלו הסופר האיטלקי?
לפני שנה
סווריןן - בוודאי... למה אני צריכה להסביר כל דבר...
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י