סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 5 שנים. 16 בנובמבר 2018 בשעה 6:56

בנובמבר כתבה לי מכתב די קורע,
בדצמבר בגשם נסעה אל הוריה,
כי גם היא נהרסה כמו כל האנשים,
רצתה להרגיש קצת,
מגע אנושי.

עכשיו היא יוצאת לרחוב כדי לקבוע,
שהיא לא לבד, שיש מליונים כמוה,
שרוצים לאהוב ולאבד ת'חושים,
להרגיש מקרוב קצת,
מגע אנושי.

התחלתי פתאום לקנא בה בשקט,
איך היא קמה יום יום כשהיא מחייכת,
ואומרת במקום להתבודד ולהאשים,
בוא נתפורר קצת
במגע אנושי.

לא אין לי הסבר וגם היא בטח אין לה,
לאט לאט מתברר שאני חלק ממנה,
וכשאין הגנות רק שדות נטושים,
לא עובר לנו יום בלי,
מגע אנושי.

 

שלמה ארצי

odedoded​(שולט) -
“מי שלא מבין דברים כאלה, לא מבין כבר אהבה” (ש.ארצי)
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י