סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקט נוזלי

שטויות שלי ובעיקר עבורי.
הכותבת לא תמיד בקו הנורמל. הקריאה על אחריותכם בלבד.
לפני 5 שנים. 5 בדצמבר 2018 בשעה 12:13


איי  שם לפני 12 שנים כשהייתי חיילת, הייתי אלופה בלעמוד ביעדים. 

הייתי צהובה מתה. 

ילדה. שגם ככה אוהבת גבולות ומסגרות. 

אהבתי את המערכת. 

 
ואז מתבגרים. 

יוצאים לעולם.  

פותחים עיניים. 

מפתחים אופי. מעצבים אישיות. 

או לפחות זה מה שאני עשיתי. 

 
מהר מאוד הבנתי שאני אחרת. 

לא טובה יותר. 

לא יפה יותר. 

לא מוצלחת יותר. 

פשוט אחרת. 

 
אני רוצה. אני מדמיינת. אני מרגישה. אני יוצרת. 

 
כבר 5 שאני אדון לעצמי. 

אני מכתיבה את סדר היום. לעצמי ולאחרים. 

היעדים הם שלי. ומשתנים על ראות עיניי. 

 


כן אז. מסתבר שיש לי בעייה לעמוד ביעדים.. 

ומשום מה הדם מתחיל זרום מהר יותר.. 

 


ושוב נשאלת השאלה. 

נשלטת?

💜 

במציאות אני ממש משעשעת. משום מה זה לא חודר לפה.. 

אביב נעורים - את כבר לא צהובה ? :)
לפני 5 שנים
man-x - הצחוק מכסה את המבוכה - פה את לא נבוכה מספיק
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י