ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקט נוזלי

שטויות שלי ובעיקר עבורי.
הכותבת לא תמיד בקו הנורמל. הקריאה על אחריותכם בלבד.
לפני 12 שעות. חמישי, 22 באוגוסט 2019, בשעה 10:42

זהו. 

בלי לחפור. 

 

רק חיבוק. 

 

ארוךךךךךךךךך... 

 

ולהירדם בתוכו.   

 

⁦♥️⁩ 

רק 10 וחצי בבוקר.....

לפני יום. רביעי, 21 באוגוסט 2019, בשעה 21:46

לנסוע על 140 קמ"ש 

חלונות פתוחים 

ושמלה קצרה ורחבה. 

 

השלמה מנופפת לה למעלה... 

וכך יוצא שאני נוהגת חצי עירומה... 

 

עכשיו להוסיף מוסיקה כיפיית 

 

ממממ תענוג... 

 

⁦♥️⁩ 

 

פעם הבאה גם בלי תחתונים.... 

 

לפני יום. שלישי, 20 באוגוסט 2019, בשעה 23:38

יום מטורף. 

הגוף תשוש. 

דואב.

עייף. 

 

במיטה.

על הבטן. 

תחת בולט. 

וכל מה שבא לי זה אצבע. 

חזקה. 

מחוספסת. 

שתטייל מהנקודה הרגישה בעורף, 

לאורך עמוד השדרה. 

לאט. 

חוליה אחר חוליה. 

ספק נוגעת. 

ספק מרחפת. 

יורדת לאט, 

לנקודה הרגישה של מעל הרציץ של התחת הבולט. 

מגע מרגיע. 

מלטף. 

זה כל מה שאני רוצה עכשיו. 

 

אם היד השניה לופפת את הצוואר בכוח.. 

זה כבר חלום... 

 

⁦♥️⁩ 

ממ טוב בא לי עוד אבל שששש.... 

חלומות מתוקים ורטובים... 

לפני 3 ימים. ראשון, 18 באוגוסט 2019, בשעה 23:54

במיטה.

שמיכה מכסה חצי גוף עירום.

רוצה לישון.

הבטחתי לעצמי לכתוב.

 

אז כותבת.  קצת..

 

 

 

 

בכניסה לדירה.

דלת פתוחה.

על הברכיים.

גב לדלת.

עירומה.

 

הרצפה קרה.

האוויר מתקתק.

הלב השתולל.  

אני? אני כבר במקום אחר.

 

שקט. אחר. נקי. נוזלי.

 

עוברת דקה. שתיים. שלוש.. עשר..

הגוף רוטט, משתוקק, מתנועע בקצב איטי, מבקש מגע.

הנפש... מתחננת. קח אותי.. בבקשה..

 

צעדים. החלטיים. יציבים.

הגוף מזדקף. קופא. מוכן.

הנפש.. מכשכשת בזנב בהתלהבות.

צעדים נעצרים.

דלת נפתחת. שני צעדים פנימה.  נסגרת וננעלת.

 

האוויר עומד.

 

צעדים סביבי. שקט. אני קפואה.

יד נשלחת.

מלטפת את הכתף.  

חום. כוח. תשוקה. ביטחון. הגנה.

ונשימה עמוקה, ספק אנחה , משתחררת.

 לא ידעתי שעצרתי את נשימתי.

הנפש ידעה.

פה מקומך.

למטה ונוסקת אל על.

 

♥️

 

לפני 4 ימים. ראשון, 18 באוגוסט 2019, בשעה 19:28

ריק. 

כבר תקופה ארוכה שריק לי. 

 

"הכל טוב" 

"יהיה בסדר" 

 

ממתי אני משתמשת במילים האלו. 

 

אז בכוח. 

 

כל מה שבא לי זה להימעך על הספה. 

 

אז שמתי נעלי ספורט ואני יוצאת! 

 

כל מה שבא לי שלהמשיך לשתוק. 

לתת לבליל המילים שקיים בראש להתכבל עם תחושת הריק והלבד. 

 

אז היום אכתוב. אכתוב לי. אולי פה. 

אבל אכתוב. 

 

בכוח. לפעמים אין דרך אחרת . 

 

⁦♥️

 

לפני שבועיים. ראשון, 4 באוגוסט 2019, בשעה 22:17

להישאר אני. 

אני החדשה.

החשופה. 

הנקייה. 

האמיתית. 

 

וזה פאקינג קשה. 

 

פתאום אטומה. 

פתאום משועממת. 

פתאום אדישה ולא מתעניינת. 

 

אני. 10 שנים אחורה. 

 

ואני תוהה. 

האם זה בגלל שהבטחות שלא קויימו.

או אולי מילים שנשארו לאוויר ונשברו. 

האם זו חברות של שנים שנעלמה לחודשיים 

או אולי העובדה שבחודשיים האלו נאלצתי להתמודד על הכל לבד. 

 

האם זה החיפוש המתיש או החיפוש הפנימי האינסופי. 

 

ואלי זה בכלל שאני מרגישה כל כך לבד שאני מחזירה חומות ישנות. 

 

מוזר.. החנק בגרון לא מתפתח אפילו לדמעה. 

 

וכל מה שאני החדשה רוצה זה להתפרק בבכי.. 

ואז להתכרבל בתנוחת עובר. 

 

היום אני אחרת. 

נלחמת בחומות של עצמי. 

 

⁦♥️⁩ 

חשופה. נקיה. ומתכןונץ להישאר ככה. 

לפני שבועיים. ראשון, 4 באוגוסט 2019, בשעה 03:16

זה מה שהיית היום. 

ילדונת. 

למרות שבטח תצחקי על זה. 

 

תודה שהורדת מגננות.

תודה שהיית את. 

תודה שנתת לי לראות צדדים רכים יותר. 

תודה שנתת לי להכנס קצת. 

תודה שסיפרת לי. 

תודה שנתת לי להרגיש כל כך בנוח. 

תודה שנתת לי ללטף את לואי. 

תודה שהקשבת לי. 

תודה על הספר וה.. 

 

תודה שהיית את. ועל ערב מהמם. 

 

תודה שנתת לי ,מבלי לדעת בכלל, את המקום להחזיר לעצמי עוד קצת מעצמי.. 

 

⁦♥️⁩ 

כרגיל הכל קורה נכון ומדוייק. 

לפני שבועיים. ראשון, 4 באוגוסט 2019, בשעה 02:53

כי רק פה אני אני. 

דווקא פה.. בתוך כל השחור הזה אני פשוט אני. 

נקיה. 

חשופה. 

בועטת. 

רגישה.

אני. 

 

כי רק פה אני מצליחה לכתוב את עצמי. 

כי רק פה אני נוגעת בעצמי. 

כי רק פה אני מרגישה בבית. 

אז חזרתי ואני פה. 

כי בריחה זה לא עבורי. 

 

כי הכרתי פה כל כך הרבה אנשים מדהימים. 

וכמה תפוחים רקובים לא ישנו את זה. 

 

יותר מידי זמן הייתי מבוצרת בחומות שלי עצמי. 

יצאתי לחופשי. 

חופשי מידי. 

לא ידעתי להגן על עצמי. 

גם את זה אלמד. 

 

כאבתי. בכיתי. נשרטתי.

 

עדיין עומדת איתנה

 

לא מתכוונת לשנות עמידה בקרוב

 

אל הברכיים ארד מול אחד בלבד. 

 

⁦♥️⁩ 

חזרתי חכמה יותר. הכרויות פה.. ממ לא בבית סיפרי. 

 

לפני 3 שבועות. ראשון, 28 ביולי 2019, בשעה 02:38

כמעט שנה פה.. 

עשיתי. 

חוויתי.

אולי מעט מידי. 

אולי יותר מידי. 

אולי מספיק. 

צחקתי. 

חייכתי. 

כאבתי. 

בכיתי. 

 

גיליתי כל כך הרבה על אנשים. 

גיליתי כל כך הרבה על גברים. 

גיליתי כל כך הרבה על נשים. 

 

הטוב הרע המכוער והנפלא. 

 

בעיקר גיליתי את עצמי מחדש. 

את הגוף הסקסי הזה. 

הנפש הרגישה הזאת. 

הטוטאליות האינסופית שלי. 

 

אני פאקגינק מופלאה! 

 

אין פה את מה שאני צריכה. 

אין פה את מה שאני ראויה לו. 

 

ממשיכה הלאה. 

מי שאיתי איתי.. 

מה שצריך להגיע יגיע. 

 

סיימתי ⁦♥️⁩ 

 

לפני 3 שבועות. שבת, 27 ביולי 2019, בשעה 19:07

שנים הייתי מחוץ למשחק הזה... 

הדייטים.. 

הציפייה.. 

 

אני לא יודעת לשחק.. 

מעולם לא ידעתי.. 

אני רגישה מידי. 

אמיתית מידי. 

כנה מידי. 

לא יודעת להסתיר. 

 

יותר מידי .. 

לאחרים.. 

לעצמי.. 

 

אולי הגיע הזמן לצאת שוב מהמשחק.. 

⁦♥️⁩ 

מודעות היא קללה לפעמים..