לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקט נוזלי

שטויות שלי ובעיקר עבורי.
הכותבת לא תמיד בקו הנורמל. הקריאה על אחריותכם בלבד.
לפני שבוע. שבת, 5 באוקטובר 2019, בשעה 17:01

הבעיה שלי היא, שאני יודעת אם שליטה אמורה להראות. 

או יותר נכון איך אמורה להרגיש. 


אם כבר בהתחלה הגיעו הדמעות ולא בגלל חניקה. 

זו לא שליטה. 


אם נשאלתי מה הניסיון שלי?

זו לא שליטה. 


אם כבר בהתחלה כל השיח סובב סביב מין. סביב מה עושה את זה לי. או מה מחרמן אותך. 

זו לא שליטה. 


אם עוד לפני פגישה ראשונה התבקשתי לתמונות כאלו או אחרות. או לחילופין אני מודעות לעובדה שמישהו מאונן עליי וקיבלתי דיק פיק. 

זו לא שליטה.

כן. גם אם הדיק פיק מפואר מאוד. 

זו עדיין לא שליטה. 


אם הוחלט שאני הנשלטת שלך והוחלט להתחיל להשתמש בי אחרי שיחה וחצי. 

זו לא שליטה. 


אם בגלל שאני יודעת מה נכון לי ומה לא. במיוחד בהתחלה הופך את לשולטת למלטה. 

זו לא שליטה. 

 


ואז מה כן שליטה? 


האמת, שליטה היא ונילית לחלוטין. 


שליטה היא חיזור. דאגה. אכפתיות. היא הכלה. 

שליטה היא ההבנה שאתה מגיע שרוט. כי עברת דבר אחד או שניים. 

שליטה היא ההבנה שאני מגיעה שרוטה, שגם אני עברתי דבר אחד או שניים או שלושה. 

שליטה היא ההבנה שאני מגיעה עם חומות. בצורות וגבוהות. אך אין לי כל ציפייה שתפיל אותם. אלא שתעזור לי לנצץ אותן בעצמי. 

שליטה היא ההבנה שלך שאין שום צורך לשאול אותי שאלות כמו מה הגבולות שלי. או מה היא שליטה עבורי.

אלא פשוט לנהל איתי שיחה. אני ספר פתוח. במידה ויודעים לקרוא. 

שליטה תהיה היכולת שלך לראות אותי ולדעת ברגע שאגיד "שלך" זו תהיה האמת הטהורה שלי. 


שליטה היא הזכות להיות "שלך" נפש גוף ורוח. 

 

אבל היי.. מה אני מבינה.. אני "חדשה" פה לא?!

 

⁦♥️⁩

תגיע כבר. 

מתחשק לי לכתוב עלייך. 

 

 

לפני שבוע. שבת, 5 באוקטובר 2019, בשעה 10:32

גם אם הדמעות יפות לך.. 

 

עדיף לחייך. 

 

⁦♥️⁩

 

 

 

לפני שבוע. שישי, 4 באוקטובר 2019, בשעה 02:29

בוא נוותר על ההתחלה. 

אני גם ככה גרועה בה. 

תמיד מתבלבלות לי במילים.

שילוב של חוסר ביטחון מסויים עם ידיעה שלמה של מי אני ומה אני שווה. 

שילוב של ביישנות וגרירה שלי לשיחות סקס שאני מתעבת. 

שילוב של כן ולא. אש וקרח. 

 

קצוות... תמיד הייתי אישה של קצוות.

 

אני שונאת התחלות. 

אז אפשר לדלג על השלב הזה?

בבקשה? 

 

אפשר לדגל לשלב בו נעים ובטוח? 

 

תן לי להיות הסערה שלך.

תהיה אתה השקט שלי. 

 

תן לי להיות הירח שלך, להאיר את דרכך בלילה אפל. 

תהיה אתה השמש שלי, תזין אותי בחום וחיוניות. 

 

תן לי להיות מקום הפורקן שלך, הפיזי והנפשי, כדי שתוכל להמשיך להיות העוצמה שאתה. 

תהיה אתה השומר המגן שלי, כדי שאוכל לצאת מהחומות שלי לעיתים ולטייל בשמש. 

 

תן לי להיות לך לקנבס, כדי שתוכל ליצוק אליי את יצירותך כאהבת נפשך. או להשאירו חלק לעיתים, כי גם דף חלק אינו ריק. 

תהיה אתה היד היוצרת, כדי שבכל יצירה שלך אמצא יותר ויותר אותי. 

 

תן לי להיות לך לכפית קטנה שתוכל לחבק כמו דובי מנחם. 

תהיה אתה בכפית גדולה כדי שאוכל לטבוע בך. להתחפר עד שלא אדע איפה אני נגמרת ואתה מתחיל. 

 

תן להיות להיות הזונה שלך. המקום בו תפרוק את כל השריטות והפנטזיות שלך. 

תהיה אתה המדריך שלי, כדי שאוכל למצוא את התשוקה שלי מחדש. 

 

תן לי להיות לך לבית, בו יש אהבה נקייה. בו גם ברגעים הקשים והנמוכים אראה אותך כגבר העוצמתי שאתה. 

 

תן לי לתת לך אותי. על כל הגוונים, הילדות שבי. הזונות שבי.

האישה שאני. 

 

תהיה אתה, פשוט אתה. 

נכון. 

מדוייק. 

שלי. 

כדי שאוכל לשחרר את הטוטאלית שבי. 

 

⁦♥️⁩

אתה בא? 

ואם בא לך להיות הכפית הקטנה זה גם בסדר. רק קח בחשבון ש1.57 לא עוטף יותר מידי. 

 

 

 

 

לפני שבוע. חמישי, 3 באוקטובר 2019, בשעה 22:37

ככה זה מרגיש.. 

ממש כמו דרופ. 

 

⁦♥️⁩

 

 

 

לפני שבועיים. רביעי, 2 באוקטובר 2019, בשעה 23:24

כשאני עייפה ומותשת.. 

אני הופכת למפלצת קטנה. 

לא רגועה. 

עצבנית. 

אם לא החינוך הטוב שלי הייתי משתטחת על הריצפה ומתחילה לבכות..

במקום זה אני רוקעת ברגליים. 

ושותקת.

 

כי גם אם אני צודקת... זה לא באמת מה שחשוב. 

 

בא לי לבכות.. בכמויות.. 

ולא בא לי לבכות. 

 

ובא לי כאב. 

ולא  בא לי כאב . 

 

ממש ילדה מציקה שאני.. 

 

אבל.. חיבור תמיד בא לי. 

 

⁦♥️⁩

חייבת לישון. הלוואי ויקרה בשעה הקרובה.  

 

לפני שבועיים. רביעי, 2 באוקטובר 2019, בשעה 14:38

חיבוק! 

חזק. 

מוחץ ציצים. 

עוטף.

חם. 

וארוךךךךךךך.

 

עכשיו! 

 

⁦♥️⁩ 

תודה. הלשכה לרווחת הנשלטת. 

 

לפני שבועיים. שישי, 27 בספטמבר 2019, בשעה 22:45

ההתרגשות תמיד הייתה חלק ממני. 

הרבה לפני שהבנתי את מקומי בעולם השליטה הייתי נוטה להתרגש ממש כמו ילדה קטנה. 

התרגשתי והתלהבתי מהדברים הכי פשוטים. 

חיוך.  

ים. 

פרחים.

נהיגה ביום מהמם. 

שמש מלטפת. 

קפה  טעים.

באמת שהרשימה ארוכה. 


ההתרגשות נעלמה.

ההתלהבות גוועה. 

ריק. 

נעלמתי.

נשארה ילדה קטנה עם עיניים פעורות ושואלות. 


" מתי תחזרי?" 


אני יודעת ילדות.. אני עובדת על זה חזק..

תחזיקי מעמד ילדונת. 


⁦♥️⁩ 


חיוך קטן על השפתיים זו התחלה טובה 

 

לפני 3 שבועות. ראשון, 22 בספטמבר 2019, בשעה 22:47

לאחרונה קוראת פחות.. 

הקסם מתפוגג. 

 

כשהפרסונה של המילים לא תואמת את הפרסונה במציאות אני מתאכזבת. 

 

ולפעמים פשוט מתחשק לי לטבוע במילים. 

הנוגעות.

הנכונות. 

הנקיות.

המעוררות. 

המדויקות. 

 

אבל הקסם נעלם.. ואני יודעת מי עומד מאחוריהן.

יודעת שהמילים הן רק מילים. 

 

ולפעמים מתחשק לי לצעוק ולספר לכל העולם מי אתה.. או את.. 

אתה שכותב מילים מדהימות. 

או את. שהיית חברה ובשנייה הפנת גב, כשגבר פתח את זרועותיו. 

 

מתחשק לי לרגע להתפלש בבוץ המגעיל שבו כולם מדברים על הכל ועל כולם. 

 

אבל בחרתי דרך אחרת. 

של כבוד. 

ולכן נוצרת את לשוני. 

גם אם שרטו או הכאיבו.. 

מאחלת רק אושר ואהבה. 

 

גם ככה צלקות מהממות לי. 

 

⁦♥️⁩ 

מממ נעים לי היום :) 

לפני 3 שבועות. ראשון, 22 בספטמבר 2019, בשעה 13:44

ילדונת. 

קטנה.

עיניים סקרניות. 

עיניים תמימות. 

תלתלים,  בצבע שוקולד, רכים. 

גוון עור מוקה. 


ילדונת. 

קטנה. 

יושבת על הרצפה. 

מוקפת בצבעים. כל כך הרבה צבעים. 

מוקפת בחוברות צביעה. 


ודובי אחד. 

יושב לו בפינה. 

ענק. 

אדום. עם בטן לבנה. 


ילדונת. 

קטנה. 

יושבת על רגלי הדובי.

לוקחת כל יד שלו בידה. 

מחבקת את עצמה. 

עטופה על ידי דובי ענק. 


ילדונת.

קטנה. 

עטופה. 

רגועה.  


בטוחה. 

 

⁦♥️⁩ 

יכול להיות שבגלל הדובי הזה שנכח לאורך כל ילדותי יש לי קטע עם גבר גבוהים במיוחד למרות שאני רק 1.57?!  מממ מעניין 

 

 

לפני 3 שבועות. ראשון, 22 בספטמבר 2019, בשעה 00:25

כשאני טועה... 

וכן זה קורה.. 

אפילו לא מעט לאחרונה..  

 

אני לוקחת אחריות.

מתנצלת. 

נוהגת בכבוד הראוי. 

הכבוד הראוי לאותו אדם. 

הכבוד הראוי לי. 

 

עם זאת.... 

סמרטוט מעולם לא הייתי. 

גם לא שק חבטות. 

 

המילים שלנו. 

אלו שאנו בוחרים להשתמש בהם.. 

הם מי שאנחנו. 

 

כנה. 

אמיתית. 

ישירה. 

וכן. גם טועה לפעמים.. 

 

⁦♥️⁩ 

לא מושלמת. רק אני.