שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקט נוזלי

שטויות שלי ובעיקר עבורי.
הכותבת לא תמיד בקו הנורמל. הקריאה על אחריותכם בלבד.
לפני 6 שעות. שבת, 15 ביוני 2019, בשעה 17:06

כלום לא נוגע.

 

כלום לא חודר. 

 

כלום לא מחייך. 

 

כלום לא משמח. 

 

צונחת פנימה לתוך האופל. 

 

מעולם לא היה כל כך ריק. 

 

ועדיין המפלצת רעבה ומריירת.. 

פשוט אין לי כוח אליה. 

רק רוצה להיות עטופה. ולהפסיק לחשוב. 

 

⁦♥️⁩ 

יודעת שזה יעבור. ממש עוד מעט 

לפני 23 שעות. שבת, 15 ביוני 2019, בשעה 00:36

קצת מתאגר לא להיכנס לעומק. 

טוטאלית. 

האישה שאני.

הרבה לפני שהנשלטת שאני צצה. 

 

לא להתרגש מכל שטות? 

אבל איך? אני טוטאלית. 

זה או שאני פנים או שאני בחוץ. 

 

המשחקים פה.. המשחקים בחוץ.. 

לא לי. לא בשבילי. 

 

בלי אגו. 

בלי מסכות. 

פשוט אני. 

אתה בנוי לזה? 

 

⁦♥️⁩ 

מנסה להפסיק להתרגש מכל שטות.

רק שזה לא יאבן לי את הלב. 

לפני יומיים. חמישי, 13 ביוני 2019, בשעה 15:21

אני יותר מידי למקום הזה! 

תמימה מידי. 

חשופה מידי. 

נקיה מידי.

מאמינה מידי.

רוצה מידי.

אמיתית מידי.

 

ןבעיקר רגישה מידי. 

⁦♥️⁩

למה לעזאזל אני פה?! 

באמת שעייפתי. 

אין לי כוח. 

גם חיבוק לא יפתור יותר כלום. 

לפני יומיים. חמישי, 13 ביוני 2019, בשעה 09:51

להודעות בוקר טוב, 

 

כאלו שמרמזות שעברתי בראש.. 

 

מה שהן עושות לי בלב, 

 

מה שהן עושות לי בגוף... 

 

מתי הפכתי לזונת תשומי?

 

⁦♥️⁩ 

כן אלו רק הודעות בוקר.. בלי יותר מידי משמעות.. 

אבל אוחחחח... 

כנסי פנימה מפלצת מריירת.. 

לפני 3 ימים. שלישי, 11 ביוני 2019, בשעה 23:50

התבגרתי.

לא נשאלתי לרצוני. 

לא נשאלתי למוכנותי. 

 

שקט. 

שקט רע. 

שקט של נטישה. 

ככה זה הרגיש.

כל פעם ופעם שמישהו היה מנתק. 

 

ואני, אני פשוט אני. 

אמיתית.

נקיה. 

חשופה. 

לא יודעת אחרת. 

 

ובכל פעם הייתי נותנת שיגעו לי קצת בלב. 

ממש נגיעה קלה, רפרוף של אצבע. 

אבל לב זה לב, רגיש. 

הריפרוף משאיר סימן. 

ואז נתק. 

שקט.

שקט רע. 

והסימן הופך לשריטה. 

 

אז יש לי לב מלא שריטות. 

ואני חושבת שהוא מהמם! 

 

והיום, היום אני בוגרת. 

כבר לא משתוללת בשקט הרע. 

כבר לא צועקת ומטיפה. 

כבר לא ננטשת. 

 

ולא, אני לא אשים חומות. 

אני לא אסגור את הלב. 

כבר לא מפחדת משריטות. 

ואם בחרתם בשקט רע, זה שלכם. 

 

אני? יש לי לב ענק מלא שריטות לחבק! 

⁦♥️⁩ 

אחת. יחידה. לא ליד. לא כמעט. מדוייקת. 

לפני 4 ימים. שלישי, 11 ביוני 2019, בשעה 14:33

והיא רעבה.. 

ומריירת..

ונוטפת..  

ומפריעה לי לעבוד. 

 

⁦⁦♥️⁩ 

ואני לא מתכוונת לספק את הרעב שלה. 

אז איך משתיקים אותה?! 

לפני 5 ימים. שני, 10 ביוני 2019, בשעה 20:10

שחור. 

לבן. 

לעיתים אדום.

 

אחרת. כבר אמרתי. 

 

שחור. מיני, סקסי, נקי נעים ונוח.  

לבן. בוהק, מסנוור, חסר אוויר. 

 

לבן טומן בחובו רעש, בלאגן.

ואילו השחור, בשחור נמצא השקט. 

 

אדום... 

נו טוב, אדום הוא גם וגם.

אש. 

לעיתים ליטוף מחמם, לעיתים להבה שורפת. 

 

אחרת. 

לבן ושחור. 

 

ששששששש שקט..

ילדה מנומנמת מחייכת 

 

⁦♥️⁩ 

טעימה של שחור. 

לפני 5 ימים. שני, 10 ביוני 2019, בשעה 13:45

סתם ריק כזה.  

לא טוב. 

לא רע. 

ריק.. 

 

היום הכתפיים שלי קטנות מידי לכל העולם. 

 

,⁦♥️

מסיימת את היום עכשיווווו! ⁩

לפני 6 ימים. ראשון, 9 ביוני 2019, בשעה 23:12

פחד. 

לעיתים משתק. 

לעיתים מניע לפעולה.  

 

לפני שבוע גרמו לי לפחד. 

פחד אמיתי. 

כזה שלקח לי את האוויר. 

כזה שגורם לי לשנות אמונות. 

כזה שגורם לפקפק בעצמי. 

כזה שגורם לי לפקפק באינטואיציה המדוייקת שלי.

והיא דיי מדוייקת. 

 

האינסטינקט זה להתחפר פנימה. 

לצאת מפה.

לחיות בחוסר אמונה.

האם שקרן אחד הופך את כולם לשקרנים? 

הריי פגשתי פה גם אנשים מדהימים. 

 

אז לא. 

אין לי מה לברוח. 

האינטואיציה שלי מיוחדת. 

אני צריכה לחזור לסמוך עליה. 

ולהפסיק את הוירטואליה. 

עד כדי כך פשוט. 

 

כן, מפחדת. 

אבל לא נותנת לפחד לשתק. רק להניע קדימה. 

⁦♥️⁩ 

אני אחרת. למדתי להבין את זה. 

כבר לא מפחדת להיפגע. 

מחייכת. 

לפני שבוע. שבת, 8 ביוני 2019, בשעה 20:10

מנותקת. 

עצובה.

כאובה. 

 

וכן, מתוך בחירה. 

גם לכאב צריך לתת מקום. 

לברוח מהכאב הריגשי זה קל, את זה אני עושה מעולה. 

לסגור בקופסא קטנה ולנעול. 

 

אז עכשיו אני בוחרת לכאוב. 

יום שלם על הספה. רק אני והדמעות. 

 

מנותקת. 

עצובה. 

כאובה. 

בעיקר עייפה. מעצמי.

 

⁦♥️⁩

עייפתי מלבקש חיבוק