מנסה לבחון את הרגעים האלה שסופסוף הצלחנו לייצר לנו בעולם שלנו.
בחדר החמים שלי, במיטה שלנו כשהרוח שואגת בחוץ וחוץ ממנה שום דבר לא קיים, רק אתה ואני.
אתה נכנס ואני לא יודעת מה בא לי יותר: להיטמע בחיבוק שלך, לגעת בכולך, להרגיש אותך בתוכי, לטעום אותך או פשוט להיכנע ליפחה הזאת שממש מנסה לברוח לי, מגעגוע, מתקופה קשה, מעוצמת הרגשות.
אני באמת חושבת שלעולם לא אפסיק להתגעגע אליך, אפילו כשאתה איתי.
עוד לפני שאנחנו מגיעים לחדר החמים אני מגלה שיש עוד שימוש למייבש המקולקל שגררתי-סחבתי סמוך לדלת הכניסה (אתה והוא השארתם עלי אותה כמות סימנים היום)
יש הכל בזמן הקצר שהזה שיצרנו לנו.
כאב ורוך
אגרסיביות וחיבוקים
נשיקות ותשוקה
תשוקה ונשיקות
וגמירות, כל אחת יותר מטלטלת מזו שלפניה, הגעגוע והחרמנות מחמיאים זה לזו
והומור ושיחה והשווצה בקניות שלי וקפה
והתכרבלות במיטה חמימה לאור התנור
ויש אותך וגם בעוד שבע שנים נוספות אני לא אפסיק להתפעם מהקסם הזה שקרה וקורה בינינו.
מקווה שהרגשת היום...
❤